בבא קמא דף קי עמוד א

פרק תשיעי

וכר"פ: ע''י הדחק, עבודה היא ועושה שליח,

ע"י הדחק אכילה גסה היא, ואינה כלום, לכך עבודתה ועורה לאנשי משמר.

אר"ש: טמא בקרבן צבור נותנה למי שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר.

- רבא ה''ק: לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר שבטמאין אינם יכולין לאכול].

א"ר אשי: כהן גדול אונן נותנה לכל כהן שירצה, ועבודתה ועורה לאנשי משמר.

ואף דתנינא: כה''ג מקריב אונן, ולא אוכל ולא חולק לאכול לערב

דהו"א: חסה התורה על כה'ג - לקרובי, אבל לא למנות שליח - קמ"ל.

גזל את הגר ונשבע לו ומת משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח

שנא': האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו

היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת - הכסף ינתן לבניו, והאשם ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה.

נתן הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשין יכולין להוציא מידם, שנא': ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה.

נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה,

אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה, ואם לא יחזיר ויביא אשם אחר,

שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו - יצא,

הביא אשמו עד שלא הביא גזילו - לא יצא.

נתן את הקרן ולא נתן את החומש - אין החומש מעכב.

ת"ר: 'אשם' - זה קרן, המושב - זה חומש שהרי אומר 'מלבד איל הכפורים,

שלא כרבא: 'אשם' דגזל הגר שהחזירו בלילה או לחצאין לא יצא כמו קרבן אשם

תניא אידך: 'אשם' - זה קרן, 'המושב' - זה חומש. שהרי 'והשיב את אשמו בראשו

ונפק"מ: דלא לאפוקי ממתני' דאין החומש מעכב,

תניא אידך: 'אשם' - זה קרן, 'המושב' - זה חומש, ומדובר בגזל הגר

ולא להיפך: ד'והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו' הרי בממון המשתלם בראש.

גופא רבא: 'אשם' דגזל הגר שהחזירו בלילה או לחצאין לא יצא כמו קרבן אשם

ורבא: האשם המושב -עד שיהא השבה שוו''פ לכל כהן

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום