בבא מציעא דף קטז עמוד ב

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

פרק עשירי - הבית והעלייה

הבית והעלייה של שנים שנפלו, שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר

ורואין אלו אבנים העשויות להשתבר.

אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן, ועולות לו מן החשבון.

א. רואין אלו אבנים העשויות להשתבר

משמע שאפשר לבדוק אם נפל בקריסה או בחבטה

ורישא שחולקין שא''א לראות איך נפל, שנפל בלילה ופינום בני רה''ר והלכו, והאבנים כעת נמצאים בחצר שניהם או ברה''ר .

ב. שבכה''ג שותפין לא קפדי, ולא אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה

ג. אם היה אחד מהן מכיר כו'.

והלה אינו יודע ולא טעין ולא קשה על ר''נ דבמנה לי בידך והלה אומר א''י - לר'י: חייב ולר''נ פטור.

כדר"נ: דכגון שיש עסק שבועה ביניהן.

עסק שבועה?

- כדרבא: דמנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע, מתוך שאינו יכול לישבע - ישלם.

ד. ועולות לו מן החשבון.

סבר רבא: לפי חשבון שבורות. אלמא, כיון דאמר איני יודע - ריע טפי.

- א"ל אביי: אדרבה, הא ריע טפי. דווקא ע''ז יודע ולא על השאר שהן של השני.

אלא אביי: לפי חשבון שלימות. ומועיל למלבנא רווחא, א"נ טיט חזק יותר.

הבית והעלייה, נפחתה העלייה ואין בעל הבית רוצה לתקן

- הרי בעל העלייה יורד ודר למטה, עד שיתקן לו את העלייה.

רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה, והעליון את המעזיבה.

נפחתה, בכמה?

לרב: ברובה, אבל בארבעה לא, אדם דר חציו למטה וחציו למעלה.

ולשמואל: בארבעה, אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה.

ומיירי אמר עלייה זו שע''ג בית זה אני משכיר לך ששיעבד בית לעלייה.

[וא''א בעלייה זו דהא הלכה, וא''א בעלייה סתם דאדרבה שישכירו אחרת,

ולא באמר לה עלה עמה ורד עמה דא''ה מאי קמ''ל]

כרבין מר''יצ: מעשה בא' שמכר לחבירו דלית שע"ג אפרסק זה, ונעקר הפרסק,

ואר''ח: חייב להעמיד לו פרסק, כל זמן שהדלית קיימת.

בעי ראב''מ כשמקבל העליון לדור למטה, לבד או עם בעה''ב יחד,

ב. את"ל שניהם דרין בו, כשמשתמש דרך פתחים או דרך גגין ?

אם כדמעיקרא או שא''ל עלייה קיבלתי עלי ולא עלייה וירידה

ג. את"ל עלייה וירידה לא קבילי עלאי, שתי עליות זו על גב זו מהו?

נפחתה עליונה יורד ודר בתחתונה, נפחתה תחתונה מהו למיסלק לגמרי בעליונה? אם שם עלייה קבילית עלך,

או עלייה אחת קיבלתי ולא שתי עליות - תיקו.

ה. רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה כו'.

תקרה ריב''ח: קנים וקוצים, מרשב''ל: נסרים ולא חלקו, כל אחד כבמקומו

אותם נפחתה המעזיבה וכשירדו מים מן העלייה הזיקו ללמטה

רחב''א: העליון מתקן, מרב''י: התחתון מתקן. וסימן ויוסף הורד מצרימה.

לא שחלקו במחלוקת רבי יוסי ורבנן אם המזיק או הניזק צריך להרחיק

דלמ"ד העליון מתקן - סבר: על המזיק להרחיק עצמו מן הניזק,

ומ"ד תחתון מתקן - סבר: על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק.

דלהיפך שמעינן להו,

דתנן: מרחיקין את האילן מן הבור כ''ה אמה,

ובחרוב ובשקמה –נ' אמה, בין מלמעלה בין מן הצד.

אם הבור קדם - קוצץ ונותן דמים, אם האילן קדם - לא יקוץ. ספק זה קדם ספק זה קדם - לא יקוץ

רבי יוסי: אף שהבור קודמת לאילן - לא יקוץ,

שזה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו.

אלמא, לרבי יוסי: על הניזק להרחיק עצמו, ורבנן סברי: על המזיק להרחיק עצמו.

אלא לרבנן: מעזיבה אחזוקי תקרה הוא, על התחתון בעי לאחזוקי.

ורבי יוסי מעזיבה אשוויי גומות הוא, ועל העליון לאשוויי.

ואפי' דמודה רבי יוסי בגירי דיליה! – כאן מיירי שפסקו המים ושוב נפלו

הבית והעלייה של שנים שנפלו, אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות

- הרי בעל העלייה בונה את הבית ודר בתוכה, עד שיתן לו את יציאותיו.

רבי יהודה אומר: אף זה דר בתוך של חבירו, צריך להעלות לו שכר.

אלא, בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה, מקרה את העליונה ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום