בבא מציעא דף לו עמוד ב

פרק שלישי

נהרדעי: דייקו דתני או שמסרן לבנו ובתו הקטנים חייב הא גדולים פטור,

משמע דלאחרים אף גדולים חייב דא"כ ליתני קטנים סתמא -ש"מ

רבא: הלכה שומר שמסר לשומר חייב.

ואפי' בש"ח שמסר לש"ש דאת מהימן בשבועה ולא אחר.

אביי מדרבה: חייב, שכל דיין שלא דן כן אינו דיין!

ואפי' למ'ד: תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור כאן חייב שהבל דאגם הרגה.

רבא מרבה: פטור, כל דיין שלא דן כן אינו דיין !

ואפילו למ"ד: חייב - כאן פטור. דמלאך המות, מה לי כאן ומה לי שם?

ומודי אביי: שאם חזרה לבית הבעלים ומתה דפטור. שאין לומר שהבל האגם הרגה

ומודי רבא: דאי נגנבה באגם ומתה כדרכה בבית הגנב דחייב. דאי עזבה מלאך המות בבית הגנב היתה מתקיימת

אביי לרבא: לשיטתך שמלאה"מ מ"ל כאן ומ"ל שם, מדוע היה צריך להעמיד את המשנה דווקא בשנתנו לו בעלים רשות להשאיל,

שידחהו: מלאך המות, מה לי כאן ומה לי שם?

א"ל: אתה שאמרת סברת אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר שייך להקשות

אך לדידי: דס"ל סברת שהאחר לא נאמן לי בשבועה אין מקום לשאלה כלל

מתיב רב"ח: העלה לראשי צוקין ונפלה - חייב. שא"ז אונס

הא מתה כדרכה הר"ז אונס, ופטור. לא אמרי' דאויר דהר הרגה

דכאן מיירי: בשהעלה למרעה שמן וטוב, בנפלה חייב שהיה לו לתוקפה.

ורישא דנפלה הר"ז אונס מיירי שתקפתו ועלתה תקפתו וירדה

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום