בבא מציעא דף לז עמוד ב

פרק שלישי

ר"מ מרב: לה צווח - אבל שתיקה כהודאה,

ריא"ר מרב: הלה שותק - וכאן לאו כהודאה, שיכול לומר דמה ששתק שחשש לכל אחד שמא זה הוא.

אמר מר: מניח גזילה ביניהם ומסתלק. היינו ויניח [בב"ד] ולא שיתן להם ליקח דהא ספק הינוח לא יטול, ואם נטל לא יחזיר.

א"ל אביי לרבא: והא לר"ע ד'לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד', אלמא: מספק מוציאים ממון, ולא אמרינן: העמד ממון בחזקת בעליו.

ורמינהי: נפל הבית עליו ועל אמו, יורשי הבן אומרים: האם מתה ראשונה,

ויורשי האם אומרים: הבן מת ראשון, אלו ואלו מודים שיחלוקו.

ואר"ע: מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן!

וענהו דשם - שמא ושמא, אבל בגזל אחד מחמשה - ברי ושמא.

• ומתני' דכאן: נותן לזה מנה ולזה מנה אפי' דר"ע הוא דהא 'ומודה ר"ט' והיינו לר"ע

ושמא ושמא הוא? א. דלא קתני תובעין אותו, ב. דתני ר"ח דכ"א אומר א"י

- ל"ק: כבר העמדנו שמדובר בבא לצאת ידי שמים.

והך דרבא: דכל בשתי כריכות הו"ל למידק ומאידך רבא: דהכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהן ומסתלק!

- שם: כשהפקידו בעדרו של רועה שלא מדעתו.

וצריכא לתרוויהו לרבנן ולא זו אף זו קתני, שבזה אין צד שיודה ר''י שהרי הטעם הוא מצד הפסד הרמאי

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום