בבא מציעא דף נח עמוד ב

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. ר"י: אף המוכר ספר תורה, מרגלית, ובהמה אין להם אונאה.

תניא ר"י: אף המוכר ספר תורה אין לה אונאה, לפי שאין קץ לדמיה.

בהמה ומרגלית אין להם אונאה - מפני שאדם רוצה לזווגן.

אמרו לו: והלא הכל אדם רוצה לזווגן!

ור"י ס''ל דהני חשיבי ליה, והני לא.- ועד כדי דמיהם [כפליים].

תניא, ריב"ב אף המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להם אונאה, מפני שיש בהן חיי נפש.

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים.

לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח.

אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים,

אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו.

כשהוא אומר 'או קנה מיד עמיתך' הרי אונאת ממון אמור,

הא מה אני מקיים 'לא תונו איש את עמיתו' - באונאת דברים.

הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים,

אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך,

אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה.

אם היו יסורין באין עליו, אם היו חלאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב: הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד.

אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו, לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה - ויודע בו שלא מכר מעולם.

• ר"י: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו 'ויראת מאלהיך'.

רי"ו מרשב''י: גדול אונאת דברים מאונאת ממון,

רי''ו א. שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך.

ר''א: ב. זה בגופו וזה בממונו.

רשב''נ: ג. זה - ניתן להישבון, וזה - לא ניתן להישבון.

ת''ת לפני רנב''י: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים

- א"ל: שפיר אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא.

אביי לרב דימי: במערבא במאי זהירי? - א"ל: באחוורי אפי.

דאר''י: כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין.

ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו. [אף שדש בשם]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום