בכורות דף י עמוד ב

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ובמחלוקת דנימוס ור"א דתניא א"ר יוסי: סח לי נימוס אחיו של ר' יהושע הגרסי שהשוחט את העורב להתלמד בו - דמו מכשיר.

ר"א: דם שחיטה לעולם מכשיר,

ויש ביניהם דת"ק סבר: דמו מכשיר - לאחרים, אבל לגופו - צריך מחשבה,

ובא ר"א ואמר: דדם שחיטה לעולם מכשיר, ואפי' לגופו לא צריך מחשבה,

ממה? שמא טעמא דר' אליעזר שם דשאני עורב - הואיל ויש בו סימני טהרה,

[ואפי' להתעסק ורק משום נימוס]

איתיביה: לא רצה לפדותו - עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו, ולר"י אסור בהנאה, ור"ש מתיר!

אימא: ומחיים אסור בהנאה, ור"ש מתיר,

והא מדסיפא מחיים היא - רישא לא מחיים!

דקתני סיפא: לא ימיתנו לא בקנה ולא במגל ולא בקרדום ולא במגירה, ולא יכניסנו לחדר וינעול דלת לפניו בשביל שימות

ולר"י אסור בגיזה ועבודה, ור"ש מתיר!

רישא וסיפא מחיים, רישא - בהנאת דמיו, סיפא - בהנאת גופו,

וצריכא, דאם שנה הנאת דמיו - בזה מתיר ר"ש, אבל בהנאת גופו - אימא מודה לר"י,

ואם שנה בהנאת גופו - בזו אוסר ר"י, אבל בהנאת דמיו - אימא מודה לר"ש, צריכא.

איסור פטר חמור לאחר עריפה

וכן אר"נ מרב"א: מודה ר"ש לאחר עריפה שהוא אסור,

ואר"נ: מדתניא 'וַעֲרַפְתּוֹ' נאמר כאן ולהלן עריפה, מה להלן אסור, אף כאן אסור,

מני? אם ר"י - מחיים כבר אסור! אלא ר"ש היא,

א"ל רב ששת: ספרא חברך פירשה: לעולם ר"י,

והוצרך, ס"ד עריפה במקום פדייה עומדת, מה פדייה מתרת אף עריפה מתרת - קמ"ל.

אר"נ: מנין אני אומר? מדתני לוי: הוא הפסיד ממונו של כהן - לפיכך יופסד ממונו,

אב"א ר"י - על הפסד דביני ביני חמור לשה, ואב"א ר"ש - לפחת מיתה.

וכן אר"ל: מודה ר"ש לאחר עריפה שהוא אסור, ורי"ו ואם תאמר ר"א אמר: עדיין היא מחלוקת.

יש דמתני לה להא דר"נ אהא: המקדש בפטר חמור - אינה מקודשת

לימא מתני' דלא כר"ש? אר"נ מרב"א: לאחר עריפה, ודברי הכל.

א"ד: הא מני? לא ר"י - דתתקדש בזה דביני וביני, ולא ר"ש - דתתקדש בכולו!

ארב"א מרב: לעולם ר"י, וכגון שאינו שוה החמור אלא שקל, וסבר לה כריב"י דתניא: 'תִּפְדֶּה תִּפְדֶּה' תפדה - מיד, תפדה - כל שהוא, ריב"י אין פדייה פחותה משקל.

אמר מר: 'תִּפְדֶּה תִּפְדֶּה' [תפדה] - מיד, תפדה - כל שהוא, פשיטא! הוצרך, הייתי אומר הואיל והוקש לבכור אדם, דאחר שלשים, וחמש סלעים, גם זה - אחר שלשים, וחמש - קמ"ל: 'תִּפְדֶּה' - מיד, 'תִּפְדֶּה' - כל שהוא.

ריב"י: אין פדייה פחותה משקל, ממה נפשך, אם מקיש לבכור אדם - חמש יצטרך! ואם לא מקיש - שקל מנין לו? לעולם לא מקיש,

רבא: 'וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ' - כל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל,

ורבנן - ההוא בהשג יד כתיב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום