בכורות דף יב עמוד א

פרק ראשון

אין פודין לא בעגל ולא בחיה, לא בשחוטה ולא בטריפה, ולא בכלאים ולא בכוי,

ורבי אליעזר מתיר בכלאים - מפני שהוא שה, ואוסר בכוי - מפני שהוא ספק.

נתנו לכהן אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו:

מתני' בן בג בג היא, שאמר: נאמר כאן ולהלן שה, מה להלן בפסח אף כאן פרט לכל השמות הללו

'תִּפְדֶּה תִּפְדֶּה' ריבה אפי' יותר מבן שנה

מהו לפדות בבן פקועה?

אליבא דר"מ לא תיבעי לך, שכיון שאר"מ בן פקועה טעון שחיטה - שה גמור הוא,

תבעי אליבא דרבנן, שאמרו שחיטת אמו מטהרתו, כבשר שחוט בסל דומה,

או"ד: כיון שעכשיו רץ והולך, שה נקרא?

מר זוטרא אמר: אין פודין, ורב אשי אמר: פודין,

א"ל רב אשי למר זוטרא: מה דעתך - שלמדת מפסח, אם מה להלן אף כאן זכר תמים ובן שנה,

'תפדה תפדה' - ריבה, ועדיין שה ממעט בן פקועה

איבעיא להו: מהו לפדות בנדמה?

לר"א לא תיבעי, שכ"ש מכלאיים שפודים, ולרבנן תיבעי: שמא דווקא בכלאים לא פודים - בנדמה פודים,

ת"ש: פרה שילדה מין עז - אין פודין, אבל רחל שילדה מין עז - פודין, כמי?

[ואם לר"א הרי בכלאיים גם מוציאים, ובהכרח כרבנן הן]

לא, לעולם ר"א, והיא עצמה קמ"ל, שפרה שילדה מין עז אין פודין, לא תאמר לך אחריו - וזה עז גמור הוא, אלא לך אחר אמו - וזה עגל הוא.

ת"ש, דתני רב"ש: איזהו כלאים - שעשאוהו רבנן ככלאים - רחל שילדה מין עז ואביו שה. לאיזה עניין? אם לקדשים - מיותר, ממקום שממעט כלאים משם ממעט נדמה,

דתניא: שור או כשב - פרט לכלאים, או עז - פרט לנדמה,

אם לבכור - אך בכור שור אמרה התורה - עד שיהא הוא שור ובכורו שור,

אלא למעשר - תחת תחת מקדשים למד, אלא לפטר חמור!

לא, לעולם למעשר, וכגון שיש בו מקצת סימנין של אמו, ס"ד: העברה העברה מבכור למד, קמ"ל: תחת תחת מקדשים למד,

איבעיא להו: מהו לפדות בפסולי המוקדשין? אליבא דר"ש לא תיבעי לך, כיון שאמר פטר חמור מותר בהנאה חולין הוא

כי תיבעי לך אליבא דר"י שאמר אסור בהנאה, מה הדין? כיון שאסור בהנאה - אין איסור חל על איסור, או"ד: כיון שאין פדיונו נתפס בקדושה, הפקעת איסור בלבד היא,

רמבדר"כ: די במה שכתוב בהם 'כַּצְּבִי וְכָאַיָּל': מה צבי ואיל אין פודין, אף פסולי המוקדשין אין פודין.

עכשיו שבאת לכך, לר' שמעון גם, צבי ואיל כתוב בהם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום