בכורות דף יב עמוד ב
פרק ראשון
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
בהמת שביעית - לאכלה ולא לשריפה
איבעיא להו: מהו לפדות ספק בבהמת שביעית? [שבוודאי אסור, שהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה]
כי תיבעי לך - אליבא דר' יהודה, מה הדין? כיון שמפריש טלה והוא לעצמו - לאכלה נקרא, או"ד כיון שכל עוד לא הפקיע איסורו אינו מותר - כסחורה דומה?
ת"ש, דא"ר חסדא: בהמת שביעית אין פודין בה את הודאי, אבל פודין בה את הספק.
פטורה מן הבכורה - לאכלה אמרה התורה ולא לשריפה כאימורים, וחייבת במתנות - שלאכלה נקרא בה.
מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה - חייב מיתה. ולמה? כיון שאילו נטמאת החלה בת שריפה היא, לאכלה אמרה התורה ולא לשריפה! שונה כאן, שכתוב לדורותיכם.
תנ"ה: מנין לאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה שחייב מיתה - שנאמר 'לְדוֹרוֹתֵיכֶם'.
ואין לומדים משם, ששם עיקר לאכילה, כאן - עיקר לשריפה:
נחשדו הכהנים על פטרי חמורים
שנינו את זו, שת"ר: ישראל שהיה לו פטר חמור בתוך ביתו, ואמר לו הכהן תנהו לי ואני אפדהו - הרי זה לא יתנו לו אא"כ פדאו בפניו,
ארנב"א: זאת אומרת - נחשדו הכהנים על פטרי חמורים להשתמש בהם, פשיטא!
שמא תאמר: ה"מ במקום שמוחזק לנו שאירע, אבל בסתם - לא, קמ"ל שמורה בה היתר:
המפריש פדיון פטר חמור ומת,
רבי אליעזר אומר: חייבין באחריותו, כחמש סלעים של בן,
וחכ"א: אין חייבין באחריותו, כפדיון מעשר שני.
העיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום, מת פטר חמור
ר"א אומר: יקבר, ומותר בהנאתו של טלה, וחכ"א: א"צ להקבר, וטלה לכהן:
אחריות הפדיון - היקש לבכור אדם לפדייה בלבד
רב יוסף: טעם ר"א - 'אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה וְגוֹ' מה בכור אדם, אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו,
א"ל אביי: כן,אם מה בכור אדם מותר בהנאה, אף בכור בהמה טמאה מותר! ואם תאמר אכן כן, והרי שנינו: מת פטר חמור, ר"א אומר: יקבר, מה יקבר - לא משום שאסור בהנאה?
לא, יקבר כבכור אדם. אלא, אדם בכור הוא שצריך קבורה, ופשוט לא צריך קבורה?
ועוד תניא: מודה ר' אליעזר בישראל שיש לו ספק פטר חמור בתוך ביתו שמפריש טלה עליו להתירו והוא שלו!
אלא אמר רבא: אמר קרא 'אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה' - לפדייה הקשיתיו, ולא לדבר אחר.
זמן פדיון פטר חמור
תנן שם: הערכין - בשעתן, ופדיון הבן - אחר שלשים יום, פדיון פטר חמור - לאלתר.
ופדיון פטר חמור לאלתר?
ורמינהי: אין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור פחות משלשים, ומוסיפין עד עולם!
אר"נ: לומר שאם פדאו לאלתר - פדוי, מכלל שבנו, אם פדאו - אינו פדוי?
והרי נאמר: הפודה את בנו בתוך ל' יום, רב אמר בנו פדוי!
הרי נאמר עליה,
רבא: שלכ"ע מעכשיו - אין בנו פדוי, רב ששת אמר: לומר שאינו עובר עליו עד שלשים.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום