בכורות דף יד עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ת"ש: המתפיס בעלי מומין קבועין לגבי מזבח וילדו - ימכרו הולדות ואין צריכין מום, שאין קדושה חלה עליהן, שלא יהא טפל חמור מן העיקר.

אבל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף, מסייע לרבא: הקדיש זכר לדמים - קדוש קדושת הגוף.

א. והשוחטן בחוץ פטור.

ר"א שונה חייב, ומעמיד אותה בבמת יחיד, דאר"א: מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד, בשעת היתר הבמות, שהוא בל"ת שנא' 'לֹא תִזְבַּח לַה' אלהיך שור ושה', אם אינו ענין לבמה גדולה דכתיב: 'עורת או שבור וגו' - תנהו ענין לבמת יחיד.

וא"ל שקמ"ל בבכור שלא יקרב כשהוא בעל מום [אפי' שהוא קדוש] - כיון דכתיב בו במפורש.

וא"ל שקמ"ל שמעשר לא יקרב כשהוא בעל מום - שכבר למדו מעשר בהעברה העברה מבכור.

אימא: תנהו ענין לתמורת קדשים, דסד"א הואיל וקדושה כשהיא בעלת מום, ד'לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ וְגוֹ' - קריבה גם כשהיא בעלת מום, קמ"ל דלא!

הכתוב: 'וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ' - מקיש תמורתו לו, מה הוא בעל מום לא, אף תמורתו בעל מום לא.

מתקיף ר"ז אימא: תנהו ענין לולדות קדשים, דסד"א, הואיל וקדושין כשהן בעלי מומין אגב אמן, כשהן בעלי מומין - גם קרבים, קמ"ל דלא!

רבא: כבר פסקה תדר"י ד'רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ', רק קדשיך - אלו התמורות, אשר יהיו לך - אלו הוולדות,

ונדריך - הקישן הכתוב לנדר, מה בעל מום לא, אף אלה לא.

ב. ואין עושין תמורה.

ד'לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר וְגוֹ' עכשיו רע בטוב אמרת לא ימיר, טוב ברע אין צריך.

אלא: טוב מעיקרו - עושה תמורה, רע מעיקרו - אין עושה תמורה.

ג. אם מתו יפדו.

אריא"ר: זו דברי ר"ש, דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה, דתנן, ר"ש אומר: קדשי בדק הבית, אם מתו - יפדו,

ומודה ר' שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה - ד'אותה אותה' למעט בעל מום מתחילה.

אבל חכ"א: אם מתו - יקברו.

חכמים - היינו תנא דבי לוי, דהכל היו בכלל העמדה והערכה, ואפי' בעל מום מעיקרו.

וכן תנא דבי לוי במשנתו: אפי' חיה אפי' עוף.

והך דאותה לתנא דבי לוי קשה,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום