בכורות דף טז עמוד א

פרק שני

אמר מר: אין נפדין תמימין ואין מתפיסן לכל זבח שירצה,

תמימים הוא שאינם נפדים, אבל בעלי מומין נפדים,

לכל שירצה הוא שאין מתפיסן, אבל לאותו זבח - מתפיסן, ובהכרח מיירי במומן,

ולא הוי תיובתא דר"ה: שה"ה אפי' בעלי מומין אין נפדין,

ומתוך ששנה ברישא נפדין תמימים, שנה גם בסיפא אין נפדין תמימים,

ומתוך ששנה ברישא לכל זבח שירצה, שנה גם בסיפא לכל זבח שירצה.

ר"ה מתני: חייב, ומעמידה בדוקין שבעין, ולשיטת ר"ע: שאם עלו - לא ירדו.

בין לפני פדיונו בין לאחר פדיונו עושה תמורה:

אר"נ מרב"א: ותמורתו לאחר פדיונו מתה,

שא"א להקריב, שמכח קדושה דחויה באה, וא"א לפדות, שאי"ז חזק להתפיס פדיונה, לכך מתה

וא"א לאכלה במומה לבעלים כתמורת בכור ומעשר, שזה שם אמו עליו וזה שם אמו עליו: זה כולו תמורת בכור ומעשר נקרא,

מה בכור ומעשר במומן נאכלים לבעלים, אף תמורתן נאכלת. וזה שם אמו עליו, תמורת קדשים נקראת,

מה קדשים אינם נאכלים אלא בפדיון, אף תמורתן גם אינה נאכלת אלא בפדיון, ואינה חזקה לתפוס פדיונה.

ת"כ דר"נ: מנין לתמורת פסולי המוקדשין שמתה? ת"ל: 'מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה טָמֵא'

והך שחמש חטאות מתות - ממפריסי הפרסה טמא נלמד

ותנ"ה: מנין לחמש חטאות מתות? ת"ל: 'מִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה' טמא,

והוצרכה הלכה - שלמיתה ולא לרעייה,

והוצרך קרא - מקום שאירע ואכל, יש לאו.

ואב"א: להקיש דבר הבא ממעלי גרה לדבר הבא ממפריסי הפרסה, מה להלן במיתה, אף כאן במיתה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום