בכורות דף טו עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ובאמת כרבנן לא מועמדת מתני' שהרי רב כרשב"ל שאמר דלרבנן קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה, קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה, וממילא לא כרבנן, שבסיפא: ואם מתו יקברו.

והך דאם מתו יקברו משום שצריך העמדה והערכה הוא ולא משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים - דא"כ ישנה אם נעשו טריפה - יקברו.

ואב"א: לעולם רב כרי"ו סובר, ושונה: זו דברי ר"ש ומחלוקתו.

א. אבל קדם הקדשן וכו'.

מדת"ר: 'צְבִי' מה צבי פטור מן הבכורה, אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה,

'אַיָּל' מה איל פטור מן הבכורה ומן המתנות, אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן המתנות,

אם מה צבי ואיל חלבן מותר אף פסולי המוקדשין חלבן מותר? ת"ל: 'אַךְ' - חלק.

אמר מר: אוציא את הבכור ולא אוציא את המתנות

אוציא את הבכור - שאין שוה בכל, ולא אוציא את המתנות - ששוות בכל, ת"ל: 'אַיָּל'.

אותו ואת בנו בפסולי המוקדשין

ואין לומר שמה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בו, כך גם פסולי המוקדשין,

דממ"נ, אם מדמה אתה לחולין הרי נוהג בו, ואם לקדשים הרי נוהג בו.

ודחאו, שאם כן אצל חלבו גם נאמר כך: שאם לחולין ואם לקדשין חלבן אסור.

אלא 'אַךְ' - ולא חלבן, אמור גם: 'אַךְ' ולא אותו ואת בנו.

רבא: 'אַךְ' - לאותו ואת בנו הוא שבא, 'וְחֶלְבּוֹ' - מדמו נלמד, ד'רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל',

ודמו - לא דמו ממש, שלא גרע מצבי ואיל שאסור, אלא דמו - חלבו.

ועדיין לא כתב התורה חלב, דס"ד הועיל ההיקש למעט מכרת.

אלא: דמו - חלבו, ותכתוב התורה חלבו! אם כתב התורה חלב, הו"א: הועיל ההיקש והועיל הכתוב,

הועיל ההיקש למעט מכרת, שכאשר נכתב כרת - על אוכל חלב בהמה הוא שנכתב, שנא' כי כל אוכל חלב מן הבהמה.

והועיל הכתוב לקום עליו בלאו סתם, והוציאו התורה בלשון 'דָּמוֹ' שבכרת.

וה"ק אילו לא נאמר דמו, הייתי אומר 'אַךְ' ולא חלבו, עכשיו שנאמר דמו, לאותו ואת בנו הוא שבא.

ב. ואינן יוצאין לחולין.

'תִּזְבַּח' ולא גיזה, 'בָּשָׂר' ולא חלב, 'וְאָכַלְתָּ' ולא לכלביך, מכאן שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום