בכורות דף יג עמוד ב

פרק שני

אמרו: ולאמימר שאמר משיכה בעכו"ם קונה,

הניחא אם סובר כרי"ו, שדבר תורה מעות קונות ומשיכה לא: הועיל 'לַעֲמִיתֶךָ' - בכסף, לנכרי במשיכה,

אלא אם סבר כר"ל שמשיכה מפורשת מן התורה, 'לַעֲמִיתֶךָ' - במשיכה, ולנכרי - במשיכה, לעמיתך ל"ל?

אמרו: 'לַעֲמִיתֶךָ' אתה מחזיר אונאה, ואי אתה מחזיר אונאה לכנעני,

לכנעני - מ'אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו' יוצא! אבל אחד בכנעני ואחד בהקדש,

וצריכי: שאם כתבה התורה אחד, הו"א: לכנעני הוא שאין לו אונאה, אבל הקדש - יש לו אונאה, קמ"ל.

והיינו למ"ד גזילו אסור, שלכך הוצרך הכתוב להתיר אונאה,

שהרי למ"ד מותר כ"ש אונאה [וע"כ כרי"ו יסבור]

מיתיבי:הלוקח גרוטאות מן העכו"ם, ומצא בהן ע"ז,

אם עד שלא נתן מעות משך - יחזיר, ואם משנתן מעות משך - יוליך הנאה לים המלח,

ואם אמרת מעות קונות, משיכה ל"ל? הב"ע: שקיבל הנכרי עליו לדון בדיני ישראל,

ומעות - ה"ק: אף שנתן מעות, אם משך - כן, ואם לא - לא,

והך דרישא אמר אביי: רישא - משום שיש מקח טעות,

א"ל רבא: רישא - משום שיש מקח טעות, סיפא - אין מקח טעות?

אלא אמר רבא: רישא וסיפא - מקח טעות,

רישא, שלא נתן מעות - לא נראה כע"ז ביד ישראל; סיפא, שנתן מעות - נראה כע"ז ביד ישראל.

ב. ואביי אמר לך: רישא מקח טעות - שלא ידע, שהרי לא נתן לו מעות,

סיפא לא מקח טעות הוא - שכיון שנתן מעות, כשמושך - היה לו לעיין ואח"כ למשוך.

ג. ורב אשי: מכיון שברישא משיכה אינה קונה, סיפא גם משיכה אינה קונה,

ומתוך ששנה ברישא 'משך', שנה בסיפא גם 'משך'.

ד. רבינא: מכיון שבסיפא משיכה קונה, רישא גם - משיכה קונה,

ורישא ה"ק: אם לא נתן ולא משך - יחזור. מהו יחזור? יחזור בדברים,

שסובר: דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה, וה"מ ישראל מישראל, שעומדים בדיבורם,

אבל ישראל מנכרי, שהם אינם עומדים בדיבורם - לא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום