בכורות דף ט עמוד ב

פרק ראשון

ולרבנן אפי' אם כולו רחם קדוש אין חציצה, שמין במינו אין חוצץ

וכיון שלעצמו הוא, צריך להפרישו להפקיע האיסור ממנו שאם לא - אסור בהנאה,

מתני' ר' יהודה היא, שתניא: פטר חמור אסור בהנאה, ור"ש מתיר.

וטעם ר"י כעולא: יש לך דבר שהקפידה עליו תורה להפקיע איסורו בשה ומותר?

[ולא סתם דבר הצריך פדייה שהרי בכור אדם צריך פדייה ומותר]

[ולא בשוויו שהרי רנבדר'י פדה בשוויו בעשבים]

והך דמעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורי, ולר"י במזיד קידש וה"נ בפטר חמור

שגם כאן אשה יודעת שפטר חמור איסור יש בו, ופודה אותו בשה, ומתקדשת בהפרש שביניהם.

ולר"ש אמר עולא: יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור? ולא?

והרי שביעית שפדיונה מותר והיא אסורה! שביעית גם פדיונה אסור, שאמר מר: האחרון אחרון אסור.

ואב"א: ר"י ור"ש בפסוק זה חלקו,

דתניא: לר"י 'לא תעבד בבכור שורך' - אבל אתה עובד בשלך ובשל אחרים בשותפות נכרי, ולא תגוז בכור צאנך - אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים

ור"ש 'לא תעבד בבכור שורך' אבל אתה עובד בבכור אדם, לא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בכור חמור,

בשלמא לר"ש, היינו שכתובים שני פסוקים,

ולר"י שני פסוקים למעט שלך ושל אחרים למה לי?

ועוד, לר"י בכור אדם גם נאמר שאסור במלאכה!

אלא לדברי הכל שורך - למעט בכור אדם בא, וחלקו בצאנך,

ר"י: לשיטתו ששותפות נכרי חייבת בבכורה, והפסוק - להתיר בגזה ועבודה,

ולר"ש: שותפות נכרי פטורה מן הבכורה, ולענין גזה ועבודה לא צריך פסוק, אלא לפטר חמור

לר"י - היינו שכתוב צאנך ולא צאן, ושורך - משום צאנך,

אלא לר"ש 'שורך וצאנך' - למה? קשה.

רבה: ומודה ר' שמעון לאחר עריפה שהוא אסור, שלמד 'עריפה עריפה' מעגלה ערופה.

רבא: מדתניא הערלה וכלאי הכרם, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וציפורי מצורע, ופטר חמור, ובשר בחלב - כולן מטמאין טומאת אוכלין,

ר"ש: כולן אין מטמאין טומאת אוכלין, ומודה ר"ש בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לו שעת הכושר.

ואר"א ארי"ו: מ"ט דר"ש ד'מכל האוכל אשר יאכל' אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים - קרוי אוכל, שאי אתה יכול להאכילו לאחרים - אינו קרוי אוכל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום