בכורות דף ז עמוד ב

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

וא"ד: שבסוסים וגמלים לא שאלו, שאין אנשים שותים,

ושאלו בחמור, ששותים אנשים ומועיל לירקון, ועל זה אר"ש: שניתם: מן הטמא טמא, ואלו גם מטמא באים.

מיתיבי: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר - מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן!

הוא רב ששת שאמר כר"י, שהתורה התירה דבש, דתניא: 'אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף', זה אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ והיינו דבש דבורים אבל לא דבש הגזין והצירעין, שיש לו שם לווי.

והך דתניא: דבש הגזין והצירעין - טהור [שצריך מחשבה], ומותר באכילה - שלא כרבי יעקב.

ותנ"ה: דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה.

ביצי יחמורה - זרע האייל

ביצי יחמורה [שפולטת מגופה], סברו רבנן לומר: ביצים ממש הם, ואסורים,

אר"ס: זרע אייל הוא, שהולך אחר איילה, וכיון שרחמה צר אינה מזדקקת, והולך אחר יחמורה ונושר ממנה.

עור פני הולד - פרש בעלמא

אר"ה: עור הבא כנגד פניו של חמור בלידתו - מותר, שפרש סתם הוא,

א"ל ר"ח: תניא שמסייע לך: עור הבא כנגד פניו של אדם, בין חי בין מת - טהור

ותניא: בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה! אם תניא, תניא.

דג טמא שבלע דג טהור - מותר באכילה,

וטהור שבלע דג טמא - אסור באכילה, לפי שאינו גידולו.

הטעם שמותר - שראינוהו שבלע, אבל לא ראינוהו שבלע - אומרים שהשריץ, כדתניא: טמא משריץ, טהור מטיל ביצים.

ויקשה שא"כ, גם כשראינו שבלע נאמר: זה התעכל, וזה השריץ!

אר"ש: כגון שמצאו דרך הריעי,

ר"פ: כגון שמצאו דרך בית הבליעה,

ר"נ: כגון שמצאו שלם,

רב אשי: רוב דגים במינם משריצין, וכמי שבלע לפנינו דמי.

ת"ר: דג טמא - משריץ, דג טהור - מטיל ביצים, כל המוליד מניק,

וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאע"פ שמטיל ביצים מניק.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום