בכורות דף מו עמוד ב

פרק שמיני

שמואל: אין הראש פוטר בנפלים 'כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו' אבל כל דבר אחר לא חשיב ראשו

תנן הבא אחר נפלים שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת, - ראשו היינו רובו,

ותני ראשו איידי דסיפא בן תשעה שיצא ראשו מת, טעמא דראשו מת, הא ראשו חי - הבא אחריו בכור לנחלה גם לא הוי, תנא רישא גם ראשו,

וקמ"ל דכיון שהוציא ראשו היה לידה

ויקשה דתנינא כבר דאע"פ שהחזירו הר"ז כילוד

ואין לומר דקמ"ל באדם דא"א ללמוד מבהמה דאין לה פרוזדור, ובהמה מאדם א"א ללמוד דחשיב פרצוף פנים שלו,

שהרי גם תנינא: יצא כדרכו משיצא רוב ראשו, ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו!

תיובתא דשמואל, תיובתא.

ארשב"ל: פדחת פוטרת בכל מקום, חוץ מן הנחלה, ד'יַכִּיר' אמר התורה.

ורי"ו: אפי' לנחלה.

בכל מקום לאיתויי הא דת"ר: גיורת שיצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית, ואח"כ נתגיירה - אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה, ואינה מביאה קרבן לידה.

מיתיבי: 'יַכִּיר' - זו הכרת פנים, - פרצוף פנים עם החוטם! תני: עד החוטם.

והך דפדחת בלא פרצוף פנים, פרצוף פנים בלא פדחת - אין מעידין, עד שיהו שניהם עם החוטם,

אביי [ר"כ]: 'הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם'! שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן.

והך שהוחזקו להיות משיאים עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה! אקילו רבנן בסופה ולא בתחילתה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום