חולין דף קא עמוד א

פרק שביעי

והך האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה,

ר"י מחייב שתים ור"ש פוטר.

ור"ש סבר אין בגידים בנ"ט, ולשיטתו טעמו ד'על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה'

- מי שגידו אסור ובשרו מותר, יצתה זו שגידו אסור ובשרו אסור.

ר"י מרב: האוכל גיד הנשה של נבלה - ר"מ מחייב שתים, וחכ"א אינו חייב אלא אחת,

ומודים חכמים לר"מ באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים.

ויקשה ומי התנא שבאיסור כולל אין לו איסור חל על איסור, ובאיסור כולל חמור יש לו?

רבא: ריה"ג היא, דתנן: טמא שאכל קדש, בין קדש טמא בין קדש טהור - חייב,

ריה"ג: טמא שאכל את הטהור חייב, טמא שאכל את הטמא פטור, שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו: אף טמא שאכל את הטהור, כיון שנגע בו טמאהו!

ויפה אמרו רבנן לריה"ג!

ורבא: בנטמא הגוף ואח"כ נטמא בשר – לכו"ע חייב, שאיסור כרת קדם,

וחלקו בנטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף,

לרבנן יש איסור כולל, שמתוך שמתחייב על חתיכות טהורות מתחייב גם על חתיכה טמאה,

ולריה"ג אין איסור כולל, שמתוך לא אומרים.

ואין לומר שאיסור כולל חמור, טומאת הגוף שבכרת, יחול על איסור קל

- ר"א: שאפשר שטומאת בשר היא החמורה, שאין לה טהרה במקוה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום