חולין דף כז עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

'ופדר' קמא מיבעי לכדתניא: חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו, וזהו דרך כבוד של מעלה.

והאי תנא מייתי מדתניא: 'זאת תורת הבהמה והעוף' מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה

דאל"ה הא בהמה מטמאה במגע ובמשא, ועוף אינו מטמא במגע ובמשא!

ועוף מטמא בגדים אבית הבליעה, בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה!

אי מה להלן ברוב שנים, אף כאן ברוב שנים? ת"ל: ' זאת;

ר"א: באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? לומר לך: מה עוף הכשרו מן הצואר, אף בהמה הכשרה מן הצואר, אי מה להלן ממול עורף, אף כאן ממול עורף?

ת"ל: 'ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל',

ראשו של זה ממול עורף, ואין ראשו של אחר ממול עורף.

ור"א אי לאו 'זאת' הוו"א דסגי בסימן אחד כעוף קמ"ל

• תני בר קפרא: 'זאת תורת הבהמה והעוף', הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים,

לחייבו בשני סימנין אי אפשר - שכבר הוקש לדגים,

לפוטרו בלא כלום אי אפשר - שכבר הוקש לבהמה, הא כיצד? הכשרו בסימן אחד.

דגים דלאו בני שחיטה 'אם את כל דגי הים יאסף להם'- סגי באסיפה בעלמא,

אלא מעתה, גבי שליו ד'ויאספו את השליו' ה"נ דלאו בשחיטה?

והא אמרת: לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה!

התם לא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני, הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני:

• דרש עובר גלילאה: בהמה שנבראת מן היבשה - הכשרה בשני סימנים,

דגים שנבראו מן המים - הכשירן בולא כלום,

עוף שנברא מן הרקק - הכשרו בסימן אחד.

• אמר רב שמואל קפוטקאה: תדע, שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם כדגים.

ועוד שאלו, כתוב אחד אומר: ו'יאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף', - מים נבראו

וכתיב: 'ויצר ה# אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים' -מהארץ נבראו

אמר לו: מן הרקק נבראו.

ראה תלמידיו מסתכלים זה בזה, אמר להם: קשה בעיניכם שדחיתי את אויבי בקש,

מן המים נבראו, ולמה הביאן אל האדם? לקרות להן שם.

ויש אומרים: בלשון אחר אמר לאותו הגמון, ובלשון הראשון אמר להן לתלמידיו, משום דכתיב 'על ויצר'.

• אר"י מריב"פ: אין שחיטה לעוף מן התורה, שנא': ושפך, בשפיכה בעלמא סגי.

א"ה, חיה נמי!

איתקש לפסולי המוקדשין. עוף נמי איתקש לבהמה, ד'זאת תורת הבהמה והעוף'

'ושפך את דמו'. ומאי חזית דשדייה על עוף? שדייה אחיה! מסתברא, משום דסליק מיניה.

והך דהשוחט ונתנבלה בידו, הנוחר והמעקר פטור מלכסות; לא מיירי בעוף דנחירתו שחיטתו אלא בחיה

והך דהשוחט וצריך לדם חייב לכסות, כיצד הוא עושה? או נוחרו או עוקרו לאו בעוף אלא בחיה

דבעי לדמיה ללכא:

• ת"ש: מלק בסכין - מטמא בגדים אבית הבליעה; ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה,

נהי נמי דכי תבר ליה שדרה ומפרקת הויא לה טרפה, תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה!

הוא דאמר כי האי תנא; דתניא, ר"א הקפר ברבי אומר: מה ת"ל 'אך כאשר יאכל את הצבי וגו'? וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה? הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין, דבשחיטה, ועוף אין לו שחיטה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.

ורבי הוא דפליג עליה דר"א הקפר ד'וזבחת כאשר צויתיך' מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה.

א. חצי אחד בעוף:

איתמר ר"נ אמר: או וושט או קנה, אחד קתני- כל דהו;

ראב"א: וושט ולא קנה, והך אחד- מיוחד.

• והך דשחט את הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשרה, נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסולה

שחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה, ואינו יודע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה נשמטה

זה היה מעשה ואמרו: כל ספק בשחיטה - פסולה; ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני!

- משום דגרגרת עבידא לאישתמוטי.

• והך דשחט שני חצאי סימנין בעוף - פסולה, ואצ"ל בבהמה; ולר"י: עד שישחוט הושט והוורידין

- משום דושט סמוך לורידין.

• והך דשחט חצי גרגרת ושהה כדי שחיטה אחרת וגמר שחיטתו - כשרה;

- לאו בעוף וגמרה לגרגרת אלא בבהמה וגמרה לשחיטה כולה.

• והך דהיה חצי קנה פגום, והוסיף עליו כל שהוא וגמרו - שחיטתו כשרה;

- לאו בעוף, וגמרו לקנה! אלא בבהמה וגמרו לושט

• והך דכיצד מולקין חטאת העוף? חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד ורוב בשר עמו, ובעולה - שנים או רוב שנים;

תיובתא דרב אדא בר אהבה! - תיובתא.

מאי הוי עלה? - דלמא שאני התם, דאיכא שדרה ומפרקת.

• והך דההוא בר אווזא שהיה אצל רבא ובא וראה שמלוכלך צווארו בדם

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום