חולין דף פ עמוד א

פרק חמישי

וכיון דלרבנן ולר"א מספק"ל: פליגי בשה – לרבנן ואפי' מקצת שה; ולר"א: ולא מקצת שה

אר"פ: הלכך, לענין כסוי הדם ומתנות, משכחת רק בצבי הבא על התיישה,

דבין לרבנן ובין לר' אליעזר מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא,

ופליגי בשה ואפילו מקצת שה, לענין אותו ואת בנו, בין בתייש הבא על הצבייה, ובין בצבי הבא על התיישה;

בתייש הבא על הצבייה ולאיסורא, דלרבנן: שמא חוששין לזרע האב, שה ואפי' מקצת שה - ואסור,

ולר"א: חוששין לזרע האב, ולא אמרי' 'שה' ואפילו מקצת שה.

בצבי הבא על התיישה - ולמלקות, לרבנן: חוששין לזרע האב, 'שה' ואפי' מקצת שה - ומלקינן ליה,

ולר"א: איסורא איכא שמא אין חוששין לזרע האב, והאי שה מעליא הוא,

מלקות אין דשמא חוששין לזרע האב, ולא אמרי' 'שה' ואפי' מקצת שה

• אר"י: כוי - בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא;

רב נחמן אמר: כוי - זה איל הבר.

כתנאי: כוי - זה איל הבר.

וי"א: זה הבא מן התייש ומן הצבייה,

ר' יוסי אומר: כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה,

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מין בהמה היא, ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים.

אמר ר' זירא א"ר ספרא אמר רב המנונא: הני עזי דבאלא כשרות לגבי מזבח;

ס"ל כרי"צ: דעשר בהמות מנה הכתוב, ותו לא, והני - מדלא קחשיב להו בהדי חיות, ש"מ: דעז נינהו.

ואין לומר ד'איל וצבי' - פרט, 'כל בהמה' - כלל, פרט וכלל - נעשה כלל מוסף על הפרט, איכא טובא!

דא"כ כל הני פרטי למ"ל.

הקשה ראבדרק"א: שמא מין אקו הוא א"ל ראבד"ר[א] לר"א: שמא מין תאו או זמר הוא

א"ל ר"ח לר"א: אמימר שרי תרבייהו לאכילה דס"ל מין חיות הן ,

• בעא אבדרמב"ח מרהב"ח: הני עזי הלבנון, מהו לגבי מזבח?

א"ל: עד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא בשור הבר, לרבנן מין בהמה הוא, רבי יוסי אומר: מין חיה;

דרבנן סברי: מדמתרגמינן תורבלא – מין בהמה הוא,

ור' יוסי סבר: מדחשיב בהדי חיות – מין חיה הוא, אבל הני – לכו"ע מין עז הוא.

• מתקיף ראבדר"א: שמא מין אקו הוא א"ל רבינא לר"א שמא מין תאו או זמר הוא

א"ל רב נחמן לרב אשי: אמימר שרי תרבייהו.

אר"א: כולה מתניתין דלא כר' שמעון,

מד+תני: קדשים בחוץ, הראשון חייב כרת, ושניהם פסולים, ושניהם סופגים את הארבעים

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום