חולין דף עח עמוד ב

פרק חמישי

'בנו' לחלק דלא בעי' שור ובנו שה ובנו

'אותו' למעט דלא דווקא שור ושה בנו

ולחנניה דלא מייתר לאותו לחלק א"צ קרא דס"ל כריו"נ

'איש אשר יקלל את אביו ואת אמו',אביו ואמו קלל'- רי"א לרבות אביו שלא אמו ואמו שלא אביו

ר' יונתן אומר: משמע שניהם כאחד, ומשמע אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב יחדו.

• תניא: אותו ואת בנו' לרבנן נוהג בנקבות ולא בזכרים, חנניה אומר: נוהג בין בזכרים ובין בנקבות.

דרבנן דתניא: דס"ד דכמו דחייב באם על הבנים בנקבות אף כשחייב כאן בנקבות

ואי מצד דבאם על הבנים לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן, משא"כ באותו ואת בנו עשה בו מזומן כשאינו מזומן!

ת"ל 'אותו' - א' ולא ב'. וזכיתי לדין דכמו דחייב באם על הבנים בנקבות אף כאן בנקבות

ואם נפשך לומר, בנו - מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.

והיינו דאי תימא 'אותו' - זכר משמע, הרי אומר 'בנו' מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום