חולין דף עט עמוד א

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ולחנניה 'אותו' דמשמע זכר, 'בנו' מי שבנו כרוך אחריו, דמשמע נקבה, הלכך נוהג בין בזכרים בין בנקבות.

• רהב"ח משמואל: הלכתא כחנניה. ולטעמיה דתנן ר"י אומר: הנולדים מן הסוס, אע"פ שאביהן חמור - מותרין זה בזה, אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס - אסורין;

ואריא"ש: זו דברי ר' יהודה, דאמר אין חוששין לזרע האב,

אבל חכ"א כל מיני פרדות אחת הן, והיינו- חנניה הוא, דחוששין לזרע האב, והאי בר סוסיא וחמרא, והאי בר חמרא וסוסיא - כולהו חדא מינא נינהו.

• איבעיא להו: פשיטא לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב, או"ד מספקא ליה? ונפק"מ למישרא פרי עם האם.

אי פשיטא ליה - פרי עם האם שרי, אי מספקא ליה - פרי עם האם אסור,

והך דר' יהודה אומר: כל הנולדים מן הסוס, אע"פ שאביהן חמור - מותרין זה בזה;

לעולם דאבי שניהם חמור וקמ"ל דלא אתי צד דסוס - משתמש בצד חמור, וצד חמור - משתמש בצד סוס

והך דר"י: פרדה שתבעה - אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור, אלא מינה;

מיירי דלא יעדי' מינה דאמה וה"ק: אין מרביעין עליה לא מין סוס ולא מין חמור, לפי שאין יודעין במינה;

ואפי' דיש סימנים דאמר אביי: עבי קליה - בר חמור צניף קליה – בן סוס;

ואר"פ: אוזניו גדולות וזנבו קטן – בן חמור אזניו קטנות וזנבו גדל בן סוס

- הכא במאי עסקינן: באלמת וגידמת.

מאי הוי עלה? ת"ש, דארהבדר"י: הכל מודין בפרי עם האם שאסור, ש"מ מספקא ליה, ש"מ.

• א"ל ר' אבא לשמשו: כשתעלה לי פרידה בעגלתי עיין לסימנין דדמיין להדדי,[משום כלאיים]

אלמא קסבר: אין חוששין לזרע האב, וסימנין דאורייתא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום