חולין דף צד עמוד ב

פרק שביעי

ולא יאמר אדם לגוי קח לי בדינר זה בשר, מפני ב' דברים,

מפני האנסין, שיעכב הדינר בידו ושמא מוכרין לו נבלות וטרפות.

ויקשה ובגוי בין שלימה בין חתוכה א"צ ליטול הימנה גיד הנשה,

ואי במקום שמכריזין - חתוכה למה א"צ? כיון דלא הכריזו יבוא ישראל לקנות ממנו!

אלא פשיטא במקום שאין מכריזין,

ומציעתא 'שמא יחזור וימכרנה לישראל אחר' - אי במקום שאין מכריזין, הרי לא יבוא לקנות ממנו!

אלא פשיטא במקום שמכריזין.

וסיפא 'שמא מוכרין לו נבילות וטרפות' -

אי במקום שמכריזין,

אם היתה טרפה - היו מכריזים!

אלא פשיטא במקום שאין מכריזין, ונמצא רישא וסיפא במקום שאין מכריזין ומציעתא במקום שמכריזין!

אביי: אכן, רישא וסיפא במקום שאין מכריזין, מציעתא במקום שמכריזין.

רבא: כולה במקום שמכריזין, רישא וסיפא שהכריזו, שאז אין ישראל קונים מגוי מציעתא שלא הכריזו.

רב אשי: כולה במקום שאין מכריזין, ומציעתא גזירה שמא ימכרנה בפני ישראל.

ריצב"י: נפל בשר לבני חילא. ולא 'נפלה טריפה' - שלא יקנו, ואין זו גניבת דעת, שהם מטעים עצמם.

ומעשה דמ"ז ברד"נ הלך מסיכרא למחוזא, ורבא ור"ס באו לסיכרא, פגעו זה בזה, וסבר שלקראתו באו.

א"ל: למה טרחו רבנן כ"כ לבוא? א"ל ר"ס: לא ידענו שתגיע, ואילו ידענו היינו טורחים יותר.

רבא לר"ס: למה אמרת כן, שחלשה דעתו? א"ל: והרי מטעים אותו! - הוא שמטעה עצמו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום