חולין דף צה עמוד א

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

טבח שאמר לחבירו: אילו נתפייסת עמי, הייתי מאכילך משור פטם ששחטתי אתמול.

א"ל: אכלתי ממנו מהמשובח, שקנה פלוני גוי והאכילני. א"ל: שנים שחטתי, ואותו טרפה היה.

רבי: בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן, אנו נאסור כל המקולין של גוים? שרוב הטבחים ישראל

ורבי לשיטתו, דמקולין וטבחי ישראל, בשר הנמצא ביד גוי מותר.

וא"ד רבי: מפני שוטה זה שכיוון לצער חבירו, אנו נאסור כל המקולין?

ומשמע דוקא שכיוון לצער, ושקר, הא לא"ה אסור,

והרי רבי אמר בשר הנמצא ביד גוי מותר! - שאני כאן דאיתחזק איסורא, שמכר טרפה לגוי.

רב: בשר, כיון שנתעלם מן העין - אסור, שמא הוחלף.

דרבי אומר: מקולין וטבחי ישראל, בשר הנמצא ביד גוי מותר!

- נמצא ביד גוי שאני, שמשתמר בידו.

ויקשה תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן, ואינו יודע מאיזה מהן לקח - ספקו אסור, ובנמצא - הלך אחר הרוב!

- ה"נ בנמצא ביד גוי.

ויקשה מצא בה בשר - הלך אחר רוב טבחים, ואם מבושל - הלך אחר רוב אוכלי בשר,

וכ"ת ה"נ בנמצא ביד גוי - מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר?

ונראה אם גוי מחזיקו או ישראל! – הב"ע בעומד ורואהו כשנפל.

ויקשה נמצא בגבולין, אברים - נבלות, חתיכות - מותרות, וכ"ת ה"נ בעומד ורואהו - אברים נבלות למה? - קושיא זו רק לרב, ואיתמר עלה:

לרב מותרות משום נבלה, וללוי מותרות באכילה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום