חולין דף צו עמוד א

פרק שביעי

מתחילה הו"א סימן עדיף מטביעות עין, שהרי מחזירים אבידה בסימן ולא בטביעות עין, עכשיו ששמעתי שמועות אלו - טביעות עין עדיפא,

דאלת"ה היאך סומא מותר באשתו, ובני אדם בנשותיהן בלילה? אלא בטביעות עין של קול, ה"נ סומכים על טביעות עין.

רי"צ בדר"מ: תדע, שאילו באו שנים ואמרו: פלוני שזה וזה סימניו הרג נפש - אין הורגים אותו,

ואילו אמרו: יש לנו טביעות עין בו - הורגים אותו.

ר"א: תדע, שאילו אומר אדם לשלוחו קרא לפלוני שאלו סימניו - ספק יכירו ספק לא, ואילו יש לו בו טביעות עין - כשרואהו מכירו.

הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולו, ר' יהודה אומר: כדי לקיים בו מצות נטילה.

האוכל מגיד הנשה כזית - סופג ארבעים, אכלו ואין בו כזית - חייב,

אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים, ר' יהודה אומר: אינו סופג אלא ארבעים.

גמ'.

ומעשה בר פיולי עמד לפני שמואל וניקר ירך, וגמם מלמעלה כר"י, א"ל: רד בו יותר, ואילו לא ראיתיך הייתי אוכל איסור.

רעד ונפלה סכינו מידו, א"ל: אל תרעד, שמי שהורה לך - כר"י הורה לך.

ר"ש: מה שנטל בר פיולי - דאורייתא, ואי דוקא לר"י - מכלל דמה ששייר דרבנן לר"י, ומי הורה לו כן?

אלא מה שנטל - דאורייתא לכו"ע, ומה ששייר - דרבנן לר"מ, שאילו לר"י אפי' מדרבנן מותר.

שמואל: לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד, ד'על כף הירך', ולא הגיד הארוך שמעבר לכף.

ר"פ: דשמואל כתנאי: אכלו ואין בו כזית - חייב, ר"י: עד שיהא בו כזית.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום