חולין דף צו עמוד ב

פרק שביעי

וטעמם לרבנן בריה היא, ולר"י 'אכילה' כתיבה ביה.

ורבנן: 'אכילה' - שביש בו ד' וה' זיתים ואכל כזית חייב, ור"י: זה מ'אשר על כף הירך' נפקא.

ורבנן: 'על כף' צריך לכדשמואל, ור"י: 'הירך' כתיב - כל הירך, ולית ליה דשמואל.

ורבנן: 'הירך' - הפנימי שפושט בכל הירך, להוציא חיצון, ולעולם רק שעל הכף.

ו'כף' צריך למעט עוף שאין לו כף! - תרי 'כף' כתיבי.

ירך שנתבשל בה גיד הנשה, אם יש בה בנותן טעם - הרי זו אסורה.

כיצד משערין אותה - כבשר בלפת.

גיד הנשה שנתבשל עם הגידים, בזמן שמכירו בנותן טעם,

ואם לאו - כולן אסורין, והרוטב בנותן טעם;

וכן חתיכה של נבלה, וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, בזמן שמכירן - בנותן טעם, ואם לאו - כולן אסורות, והרוטב בנותן טעם.

שמואל: לא שנו אלא שנתבשל בה, אבל נצלה בה - קולף ואוכל עד שמגיע לגיד.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום