גיטין דף לו עמוד ב

פרק רביעי

א. אביי: שב ואל תעשה הוא.

ב. רבא: הפקר ב"ד הפקר,

א. כרי''צ: דילפי' מ'וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה'.

ב. כר''א: מ'אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וגו', -מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו.

נפק"מ: לבטול - אי לדורו תיקן אפשר לבטל, אי לעולם - אין ב''ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו, אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין.

א. והך דשמואל: כותבים פרוסבול רק בב''ד דסורא או נהרדעא.

ואי לשאר דורות גם תיקן - בשאר ב''ד גם יכתבו!

-שמא: כשתיקן הלל לדרי עלמא כגון ב"ד שלו, שחזק להוציא ממון.

ב. והך דשמואל: שפרוסבול- עולבנא דדייני הוא, אי היה לי כח הייתי מבטלו,

והא אין יכול לבטלו שאין גדול ממנו בחכמה וכו'

- ודחי' דה"ק: אי היה לי כח יותר מהלל הזקן.

ור''נ: אקיימנה וה"ק: אומר בזה דבר דאפי' דלא כתוב ככתוב דמי.

עולבנא, לשון חוצפה - עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה.

'עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו' ועדיין חביבים לפניו שלא כתב הסריח

ת"ר: הנעלבין ואינן עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין - 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום