גיטין דף לט עמוד א

פרק רביעי

ד. ת"ש: המקדיש עבדו עושה ואוכל, שלא הקדיש אלא דמיו!

וכר"מ: דאין אדם מוציא דבריו לבטלה.

ומסתבר: דתני סיפא: וכן הוא שהקדיש עצמו - עושה ואוכל, שלא הקדיש אלא דמיו; ואי ר"מ היא - שפיר, אי רבנן, וכי הוא לדמים עומד?

לאו כתנאי: המקדיש עבדו אין מועלין בו, ולרשב''ג מועלין בשערו

דמשמע שחלקו: אי מועלין ולא אי קדוש

ולא חלקו: אי עבד כמקרקעי או כמטלטלי. דא''כ לחלק בגופו עצמו

אלא חלקו: בשערו העומד ליגזז אי כגזוז, ולכו''ע: כמקרקעי,

דלר"מ: יש דברים שהם כקרקע ואינן כקרקע, ואין חכמים מודים,

עשר גפנים טעונות מסרתי לך, והלה אומר אינן אלא חמש

ר"מ: מחייב, וחכ"א: כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע;

ונפק"מ: ענבים העומדות ליבצר, לר"מ: כבצורות לרבנן: לאו כבצורות,

- ודחי: דאפי' כר"מ דווקא בענבים דכחשי, משא'כ כאן משתבח.

שאמר ר"י: המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור.

א"ד: לא סיימוה קמיה דצריך גט שחרור, א''ל: והא לרב צריך גט שחרור?

ורי"ו לטעמו: דהמפקיר עבדו יצא לחירות, וצריך גט שחרור.

הקשה ר"א: גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, עבדים גדולים קטנים - קנו עצמן בנ"ח

אבא שאול: גדולים - קנו עצמן בני חורין, קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן;

וכי מי כתב גט שחרור לאלו?

אמר: דומה ת''ח זה כדלא גמרי אינשי שמעתא.

וטעמו כר"נ: דעבד גר כאשתו דמשתלחה בלא גט.

משא"כ בישראל ד'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'.

ויקשה: דהמפקיר עבדו ומת, אין לו תקנה!- קשיא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום