גיטין דף לח עמוד ב

פרק רביעי

שמואל: כל המשחרר עבדו עובר בעשה, ד'לעולם בהם תעבודו'.

והך דר''א: שחרר עבדו להשלימו לעשרה - שאני מצוה.

ת"ר: לעולם בהם תעבודו'- רי"ש - רשות, ר"ע: חובה.

ואין לומר: דר"א ס"ל כמ"ד רשות - דלהדיא אמר חובה כר''ע.

א. דמוציאים עבדיהם לחירות, ב. ומסיירים נכסיהם בשבת,

ג. וקובעים סעודתם בשבת בזמן בית המדרש,

רי"ו: ב' משפחות נעקרו בירושלים, א' קבעה סעודתה בשבת, וא' בע''ש

רבה מרב: המקדיש עבדו יצא לחירות; דגופו לא קדוש, [כ''ש מפקיר]

לדמיו לא אמר, בהכרח דלהוי עם קדוש.

ורב יוסף מרב: המפקיר עבדו יצא לחירות. [אבל מקדיש לא דשמא אמר לדמי]

מרב: וצריך גט שחרור.

רבה הקשה: ממקדיש נכסיו והיו בהן עבדים אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות

אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות

רבי: אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא, מפני שהוא כמוכרו לו!

ודחי': דרב תנא ופליג.

ב וקשה: אך כל חרם וגו' מאדם - אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים!

- הב"ע: דאמר לדמי. ובאידך לא אמר לדמי ,

א. א"כ מאי אין הגזברים רשאין להוציאן לחירות,

ב. ומה הוא אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות,

ג. רבי: אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא, מפני שהוא כמוכרו לו, ואי לדמי, מאי מוכרו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום