גיטין דף מ עמוד א

פרק רביעי

א"ל רי"ו: ואני שונה: הכותב שטר אירוסין לשפחתו,

לר"מ: מקודשת, וחכ"א: אינה מקודשת!

כדרב"ש: כשרבו הניח לו תפילין, כאן גם כשרבו השיאו אשה.

וכרנב"י: דא"ל צאי בו והתקדשי בו,

דלר'מ: יש בלשון הזה לשון שחרור ולרבנן: אין בלשון הזה לשון שחרור.

מיתיבי: לוה רבו ממנו, או שעשאו אפוטרופוס, או שהניח תפילין בפני רבו

או שקרא שלשה פסוקים בבהכ"נ בפני רבו ה"ז לא יצא לחירות!

רבר"ש: כשרבו הניח לו תפילין.

ר"ד מרי"ו: מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי, כופין את היורשים וכותבין לה גט שחרור;

אמרו לפניו: רבי אמי ורבי אסי: רבי, אי אתה מודה שבניה עבדים?

רשב"י מרי"ו: מי שאמר בשעת מיתתו, פלונית שפחתי עשתה לי קורת רוח וכן יעשה לה, כופין היורשין לעשות לה קורת רוח דמצוה לקיים דברי המת

אמימר: אותו עבד אין לו תקנה; דגופו לא קנוי, איסור הוא דיש אצלו. ואינו יכול להקנות.

והך דרי"ו ורב: דאחד זה ואחד זה יצא לחירות, וצריך גט שחרור, צריך ואין לו תקנה.

א"ד מאמימר: המפקיר עבדו ומת - אותו העבד אין לו תקנה;

דגופו לא קנוי, ואיסור אינו יכול להוריש לבנו.

ומה שאמרו בשם רב דימי טעות -שלא אמר בלשון שחרור

וס''ל כרשב''י דהמעשה היה בנחת רוח ולא בשחרור

רבינא: להשיב לבעלים היהודים הראשונים ויכתבו גט חירות

א"ל רבנן: והך דאמימר: דהמפקיר עבדו ומת, אין לו תקנה!

א"ל: ס"ל כר''ד: ואפי' דטעות הוא, דכאן אמרה בלשון שחרור, והלכתא כרבינא

והשני חשש שרבנן יפסידוהו, והקנה לבנו הקטן.

ר"פ: 'כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישיב לו בראשו',

קים לן בינוקא שקרובה דעתו לזוזי, מעמידים לו אפוטרופוס,

ומביא לו מעט זוזי וכותב גט על שמו. ׹

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום