לאוקמי גירסאהדף היומיכל המסכתות

גיטין דף נד עמוד ב

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ורמי דר"י אדר''י בדרבנן; דבנפלו ונתפצעו

דלר''מ ור"י: שוגג ומזיד לא יעלו, רבי יוסי ור'ש: בשוגג - יעלו, במזיד - לא יעלו

והא כאן דמדאורייתא חד בתרי בטל, ורבנן: הוא דגזור, ור"י: קנס!

ודחינן: דשם הטעם של ר"י, - שיבוא להערים.

ורמי דר"י אדר''י; מנטיעת ערלה וכלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות

ת''ק: לא ילקט, ואם ליקט יעלו באחד ומאתים, ובלבד שלא יתכוין ללקט

ר' יוסי: אף המתכוין ללקט- יעלו באחד ומאתים!

ודחינן: כרבא: דחזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת.

הכהנים שפגלו במקדש, מזידין - חייבין.

ת"ר: היה עושה עמו בטהרות, וא"ל טהרות שעשיתי עמך נטמאו,

היה עושה עמו בזבחים, וא"ל זבחים שעשיתי עמך נתפגלו - נאמן;

אבל א"ל טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו,

וזבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו - אינו נאמן.

א. אביי: ברישא נאמן -שבידו הוא משא"כ סיפא,

ב. רבא: סיפא שמצאו ולא אמר דבר ואח''כ מצאו ואמר לו.

אמר לחברו: טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו

ר"א: שורת הדין אינו נאמן.

א"ל מרבי יוסי: מה אעשה שהתורה האמינתו. שכה"ג ביוה"כ יוכיח, כשאמר פגול נאמן, ד'וכל אדם לא יהיה באהל מועד'

ואם לא: שנאמן אפי' דשמעינא לא נאמן, דשמא לאחר זמן אמר.

ושמא: דחזיניה בפישפש! קשיא

אזכרות שבס''ת לא כתבתי לשמן, וס''ת ביד לוקח.

ר' אמי: נאמן להפסיד שכרו ולא להפסיד ס''ת. ומפסיד כל שכר ס''ת אף לר''י שא''א לעבור בקולמוס על כל האזכרות ולקדשן שחזי כמנומר

גוילין של ס''ת לא עיבדתים לשמן וס"ת ביד לוקח.

ר' אבהו: מתוך שנאמן להפסיד שכרו, נאמן להפסיד ס"ת.

ושאני: מהזכרות דאפשר דטעה בדרי'ר שחשב שמפסיד רק שכר ההזכרות. אבל כאן מתוך שמפסיד כל שכרו אמרי' דאמת הוא,

העיד רי"ו בן גודגדא: על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט;

ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן, שאוכלת בתרומה ובעלה יורשה

ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים

ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שמכפרת, מפני תיקון המזבח.

רבא: עדות ריב"ג: באמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שט''ח זה - מגורשת, דלא בעי' דעתה ה''נ כאן.

החידוש: שזה לא נקרא ביטול, דא''כ היה אומר לעדים, ונהג כך משום בושה

א. ועל קטנה בת ישראל.

ואילו חרשת לא אכלה, - גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת.

וליכול, קטן אוכל נבלות הוא! - גזרה שמא יאכיל חרש בפיקחת.

וליכול בתרומה דרבנן! - גזירה שיבוא לאכול בתרומה דאורייתא.

א. ועל המריש הגזול שבנאו.

לב"ש: מקעקע כל הבירה כולה, ומחזיר מריש לבעליו.

ולב"ה: אין לו אלא דמי מריש בלבד, משום תקנת השבין.

ה. ועל חטאת הגזולה כו'.

עולא: ד"ת: בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת, דיאוש כדי לא קני

ואמרו דלא נודעה מכפרת, שלא יהו כהנים עצבין.

והיינו כיון שכהנים עצבים נמצא מזבח בטל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום