גיטין דף נז עמוד א
פרק חמישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
א"ל: כמו שפסקתי ע"ע טרם מותי, וכל יום מקבצים אפרי משבעת ימים, ודנים אותי ושורפים אותי ומפזרים שוב בשבעה ימים,
העלה לבלעם באוב שאלו מי החשוב בעולם האמת, א"ל ישראל א"ל מהו לידבק בהם א"ל: 'לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים'.
א"ל: דינך במה א"ל: בשכבת זרע רותחת.
העלה ליש''ו באוב א"ל מי החשוב בעולם האמת א"ל ישראל א"ל מהו לידבק בהם א"ל: טובתם דרוש, ולא רעתם, כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו. ודינם בצואה רותחת; שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת.
בא וראה: מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם [בלעם] - עובדי ע"ז.
בא וראה: כמה גדולה בושה, שסייע הקב"ה את בר קמצא, והחריב את ביתו ושרף את היכלו.
על תרנגול ותרנגולת חריב טור מלכא,
שנהגו כשמוציאים חתן וכלה להוציא לפניהם תרנגול ותרנגולת כלומר פרו ורבו כתרנגולים, יום אחד חלף גדוד רומאים ולקח מהם, נפלו עליהם והכום, באו ואמרו לקיסר מרדו בך היהודים ובא עליהם, היה בהם בן הדרום שהיה קופץ מיל והורג בהם, וכשראה הקיסר לקח לכתרו והניחו ע"ג הקרקע,
אמר: רבש"ע אי ניח"ל אל תמסרני ביד בר דרומא, לימים פיו של בר דרומא הכשילו לומר, 'הלא הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו'.[ואפי' שדוד אמר כן - אמר כן בלשון תמיהה,]
ונכנס לבית הכסא ובא דרקנחש ושמטיה לכרכשיה ומת, אמר הקיסר הואיל וארע לי הנס אעזבם ולא אלחם בהם, והיהודים קפצו רקדו אכלו שתו והדליקו נרות שאורם הגיע עד שיכלו בני החיל הרחוקים מיל לראות דמות שחקוקה בטבעתם,
וכשראה הקיסר ששמחים היהודים, חזר ובא עליהם
א"ר אסי: שלוש מאות אלף שולפי חרב עלו לטור מלכא, והרגו בה ג' ימים וג' לילות ובעוד שבצד זה של ההר היה הלולי וחינגי ולא ידעו אלו באלו [לרוב האנשים]
'בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב'
מרי"ו: אלו ששים רבוא עיירות שהיו לינאי המלך בהר המלך;
דאריאר"א: ובכל אחת היו כיוצאי מצרים, ובשלש מהן כפלים כיוצאי מצרים,
אלו הן: כפר ביש,- דלא נתנו ביתם לאורחים
כפר שיחליים,- שהיתה פרנסתן מן שחליים;
כפר דכריא,- שנשותיהן יולדות זכרים תחלה, ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות.
עולא: אני ראיתי אותו המקום ואפילו שישים ריבוא קנים לא מחזיק.
צדוקי לר"ח: משקריתו!
א"ל: 'ארץ צבי' מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה גדלה, ובזמן שאין יושבין עליה קטנה.
אי יש ששמע דבר מכפר סכניא של מצרים שיאמר.
א. פתח אחד: מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין העכו"ם והשיאום זה לזה, אמרה לו: בבקשה אל תגע בי, שאין לי כתובה ממך, ולא נגע בה עד יום מותו.
וכשמת, אמרה להן: ספדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף, שיוסף לא היה שעה אחת ולא במיטה אחת, ולא באשתו, וזה כל יום ויום, ובמיטה אחת, ובאשתו.
ב. פתח שני: מעשה ועמדו ארבעים מודיות בדינר, נחסר השער מודיא אחת, ובדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביוה"כ, והביאום לב"ד וסקלום, וחזר השער למקומו.
ג. פתח אחר: מעשה באדם שנתן עיניו באשתו לגרשה, והיתה כתובתה מרובה. הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן, שיכרן והשכיבן על מיטה אחת, והביא לובן ביצה והטיל ביניהן, והעמיד להן עדים ובא לב"ד, היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן,-בבא בן בוטא,
א"ל: כך מקובלני משמאי הזקן: לובן ביצה סולד מן האור, וש"ז דוחה מאור. בדקו ומצאו כדבריו, והביאוהו לב"ד והלקוהו וגבו כתובתה ממנו.
אביי לרב יוסף: ומאחר דהיו כ''כ צדיקים למה נענשו.
א"ל: משום דלא התאבלו על ירושלים, ד'שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה'.
על דופן מרכבה נחרבה ביתר,
מנהג בידם: כשילד נולד שותלים ארז, בתינוקת שותלים שיטה, וכשנישאו היו קוצצים ועושים מהם חופה, פעם אחת חלפה בת הקיסר ונשבר דופן מרכבתה, קצצו ארז אחד והביאו לה, ובאו ונפלו עליהם והכום באו לקיסר ואמרו לו מרדו בך היהודים - ובא עליהם.
'גדע בחרי אף כל קרן ישראל'
מרי"ו: אלו שמונים אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף, עד שהלך דמן ונפל לים הגדול; ורחוקה היתה מיל.
ר"א הגדול: שני נחלים יש בבקעת ידים, אחד מושך אילך ואחד מושך אילך,
ושיערו חכמים: שני חלקים מים ואחד דם.
במתניתא: שבע שנים בצרו עכו"ם את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום