גיטין דף נו עמוד א
פרק חמישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים,
שאהב לקמצא, ובעל מריבה עם בר קמצא,
ועשה סעודה ואמר לשמשו שיקרא לקמצא, וקרא לבר קמצא
וכשמצאו לבר קמצא יושב אמר הלא בעל מריבה איתי, קום צא,
א"ל: הואיל והגעתי הניחני ואשלם לך מה שאוכל ואשתה, א"ל: לא.
א"ל: אתן לך דמי חצי מכל הסעודה א"ל: לא,
א"ל: אתן לך דמי כל הסעודה א"ל: לא, לקחו בידו והעמידו והוציאו,
אמר בר קמצא: הואיל וישבו שם רבנן ולא מחו בו ש"מ ניח"ל, אלך ואלשין למלך, אמר לקיסר שמרדו בו היהודים, והציעו לשלוח קרבן ולראות אם מקריבים אותו,
שלח בידו: עגלה משולשת, ובדרך עשה בה מום בניב שפתים או בדוקין שבעין, דהוי מום, ואצלם לא, סברו רבנן להקריב משום שלום מלכות,
א"ל ר''ז ב''א: יאמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!
רצו להורגו, שלא ילשין, א"ל ר"ז: יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג.
ארי"ו: ענוותנותו של רזב''א החריבה ביתנו ושרפה היכלנו, והגליתנו מארצנו.
שלח אליהם את נירון קיסר. כשהגיע זרק חץ למזרח ונפל בירושלים למערב ולד' רוחות השמים ונפל בירושלים
א"ל לינוקא: פסוק לי פסוקיך, א"ל: 'ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל',
אמר: הקב"ה רוצה להחריב ביתו ולכפר בי ידיו. ונתגייר ויצא ממנו ר"מ.
שלח עליהם את אספסיינוס קיסר. ובא וצר עליהם ג' שנים,
ג' עשירים היו בה: נקדימון בן גוריון, שנקדה לו חמה בעבורו
בן כלבא שבוע, שכל הנכנס לביתו רעב ככלב, יוצא שבע.
בן ציצית הכסת, שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות.
א"ד: שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי.
חד אמר: אני אזון בחיטי ושערי, וחד אמר: ביין ומלח ושמן,
וחד אמר: בעצים
ושבחו רבנן לעצים, דר"ח: כל מפתחותיו מסר לשמש, חוץ ממפתח של עצים,
דאר"ח: בשביל אוצר חיטים בעי שישים אוצרות עצים,
והיה להם כמות לזון כ"א שנה והיו בהם בריונים,
וכשאמרו רבנן לעשות שלום עמם, לא הניחום.
וכשהבריונים רצו לעשות קרב עמם, אמרו רבנן שלא יעלה בידם.
קמו הבריונים ושרפו לכל אותם מחסני תבואה ונהיה רעב
מרתא בת בייתוס עשירת ירושלים, שלחה לשלוחה להביא סולת
עד שהלך נמכר א"ל: סולת אין פת נקיה יש א"ל שיביא,
ועד שהלך נמכר א"ל: פת נקיה אין, פת קיבר יש, א"ל שיביא,
עד שהלך נמכר א"ל: פת קיבר אין, קמח שעורים יש, א"ל: שיביא,
עד שהלך נמכר, אמרה אצא ואראה עם אמצא משהו לאכול נדבק לה צואת פרה ברגלה ומתה,
קרי עלה ריב"ז: הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה.
א"ד: גרוגרות דר' צדוק אכלה, ונאנסה ומתה.
[דר' צדוק ישב מ' שנה בתענית דלא ליחרב ירושלים כשהיה אוכל משהו היה נראה מבחוץ, וכשהבריא הביאו לו גרוגרות והיה מוצץ את מימיהם ומשליך הגרוגרות
קודם שמתה אותה עשירה הוציאה כל כספה וזהבה וזרקתו בשוק,
שאמרה שאין צריכה לזה, וזהו ד'כספם בחוצות ישליכו'.
אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בן אחות ריב"ז,
שלח לו: שיבוא אצלו בצנעא. א"ל: עד מתי תשאירו את העולם ברעב,
א"ל: מה אעשה שאם אומר דבר יהרגוני,
א"ל: ראה לי עצה שאצא אפשר שתהיה הצלה מועטת,
א"ל: עשה עצמך חולה כולם יבואו וישאלו בשלומך, והבא דבר מסריח והשכב במיטתך, ויאמרו שיצאה נשמתך ויכנסו תלמידך תחת רגלי מיטתך, ולא יתנו לאיש אחר לעשות זאת, שלא ירגישו שאתה קל שהחי נושא את עצמו.
ועשה כן ריב"ז: ונכנס ר'א מצד אחד ורי"ו מצד אחר, וכשהגיעו לפתח רצו לדוקרו,
א"ל יאמרו רבן דקרו, ובעי לדוחפו, א"ל: יאמרו רבן דחפו, פתחו לו השער ויצא, כשהגיע לשם אמר: שלום עליך מלך, שלום עליך מלך!
א"ל: אתה מחויב ב' מיתות, א. דאיני מלך וקראת לי מלך,
ב. אי מלך אני, עד עכשיו למה לא הגעת?
א"ל: אמת שאתה מלך, שאילולי כן לא היתה נמסרת ירושלים בידך
דוהלבנון ביהמ'ק באדיר מלך יפול',
וששאלת: אי מלך אתה, למה לא באתי -בריונים שבנו לא הניחו.
א"ל: אילו דרקון כרוך על חבית דבש לא שוברין את החבית בשביל דרקון? ושתק.
קרי עליה רב יוסף [ר"ע]: 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל',- שהיה לו לומר שלוקחים צבת כדי ליטול הנחש והורגים אותו ומצילים את החבית, אדהכי הגיעה איגרת מרומי,
א"ל: קום שמת הקיסר וחשובי רומי נמנו להושיבך בראשלבש נעל אחת וכשבא ללבוש נעל שניה, רצה להוציא האחרת ולא הצליח אמר מאי האי?
א"ל: לא תצטער, שמועה טובה באתה לך, ד'שמועה טובה תדשן עצם'.
ושאלו: מה תקנתי א"ל שיעבור לפניו איש שאין דעתך נוחה ממנו ד'ורוח נכאה תיבש גרם, עשה כן ונעל.
א"ל: ומאחר ואתה כזה חכם, מדוע לא באתה עד עכשיו.
א"ל: ולא אמרתי לך? א"ל ואני לא עניתיך במשל החבית?
אלא: שאל דבר ואתן לך.
א"ל: תן לי יבנה וחכמיה, ושולשלת ר''ג, ורופאים לרבי צדוק
קרי עליה רב יוסף: 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, היה לו לבקש שיעזוב אותם, והוא סבר שמא כ"כ הרבה לא יעשה, וגם הצלה מועטת לא תהא.
רופאים שרפאו את ר"צ: ביום ראשון השקו אותו מים שנישרו בהם סובין, למחר השקוהו מים שנשרו בהם סובין גסין וקמח מעורב בהם, למחר מי פסולת סולת עד שרווחו מעיו
הלך ושלח לטיטוס.
'ואמר אי אלהימו צור חסיו בו' זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה. שתפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת, ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו, 'שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות'.
אבא חנן: 'מי כמוך חסין יה' - מי כמוך חסין וקשה, שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק.
דרי"ש: 'מי כמוכה באלים ה'' - מי כמוכה באלמים.
שנטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני, והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן, והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו, 'ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו', אל תיקרי קבורים אלא קבוצים, אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו.
א"ד: קבורים ממש, דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון.
עמד עליו נחשול שבים לטובעו, אמר: כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים, פרעה טבעו במים, סיסרא טבעו במים, אף הוא עומד עלי לטובעני במים, אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה!
יצתה בת קול וא"ל: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה בעולמי ויתוש שמה,
בריה קלה שמכניסה ולא מוציאה עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה.
עלה ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו, ונקר במוחו שבע שנים.
יום אחד חלף ע"פ חנות נפח, שמע קול הפטיש ושתק אמר יש תקנה
בכל יום הביאו נפח והכו לפניו, לנכרי הביא ד' זוזים, לישראל אמר סגי במה שראית בשונאך, עד ל' יום נהג כן, מכאן ואילך כיוון דדש דש
תניא רפב"ע: הייתי בין גדולי רומי, וכשמת פצעו את מוחו, ומצאו בו: כצפור דרור משקל שני סלעים.
במתניתא תנא: כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין.
אביי: נקטינן: פיו של נחושת וצפורניו של ברזל.
כשמת אמר שישרפוהו ויפזרו אפרו בשבעה ימים שלא ימצאוהו אלוהי היהודים ויעמידו בדין.
אונקלוס בר קלוניקוס, בן אחות טיטוס היה, כשרצה להתגייר
העלה לטיטוס באוב, ושאלו מי חשוב בעולם האמת.
א"ל: ישראל, שאלו מהו להדבק בהם, א"ל מצוות רבות להם, ויקשה לך לקיימם, לך והתגרה בהם בעוה"ז ותהא לראש, ד'היו צריה לראש',
כל המיצר לישראל נעשה ראש. שאלו דינך במה
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום