כתובות דף מא עמוד א

פרק רביעי

משלם בושת ופגם ע"פ עצמו, ולא קנס.

האומר גנבתי משלם הקרן ע"פ עצמו, ולא כפל ודו"ה.

המית שורי את פלוני או שורו של פלוני משלם על פי עצמו.

המית שורי עבדו של פלוני - אין משלם ע"פ עצמו.

זה הכלל: כל המשלם יתר על מה שהזיק אין משלם ע"פ עצמו.

לא רק אנסתי דלא פגמה דמשלם בושת ופגם אלא אף פתיתי דפגמה,

ולא כר"ש: אף בושת ופגם אין משלם ע"פ עצמו, שאין בכוחו לפגומה

ר"פ דחאו לאביי דאף שנח לה אפשר דלא ניח"ל לאביה או לבני משפחה או אף לחד במדה"י,

ר"פ: פלגא ניזקא ממון, דס"ל סתם שוורים לאו בחזקת שימור ובדין שישלם הכל והתורה שחסה עליו דעדיין לא הועד,

רהבדר"י: פלגא ניזקא קנס, דסתם שוורים בחזקת שימור, ובדין שלא ישלם כלל, והתורה קנסתו - כדי שישמור לשור.

א. תנן: הניזק והמזיק בתשלומין.

למ"ד קנס היינו לפחת נבילה ואף דתנינא: תשלומי נזק, מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה! חדא בתם אף דלא הועד, וחדא במועד דלא לימא דתם פטור שאינו משלם הכל,

ב. ת"ש: מה בין תם למועד? שתם משלם ח"נ מגופו, ומועד נ"ש מהעלייה.

ולא קתני: שתם אינו משלם ע"פ עצמו, ומועד משלם ע"פ עצמו,

דתנא ושייר גם חצי כופר בתם לריה"ג.

ג. ת"ש: המית שורי את פלוני או שור פלוני משלם ע"פ עצמו.

אין להוכיח דאפשר דמיירי במועד [ולא חילקו בין תם למועד שכל הפסוק מדבר במועד]

ד. ת"ש זה הכלל: המשלם יתר על מה שהזיק אין משלם ע"פ עצמו.

הא כמה שהזיק - משלם ע"פ עצמו. וקשה דנידק דאבל פחות אינו משלם: ליתני כלל: כל שאינו משלם כמה שהזיק אין משלם ע"פ עצמו, דמשמע פחות ומשמע יתר!

תיובתא. - והלכתא: פלגא ניזקא קנסא.

• וטעם התיובתא מדל"ק כמה שהזיק, ולא פסק כן, כיון דיש ח"נ צרורות,

דהלכתא גמירי לה דממון הוא, משום הכי ל"ק,

והשתא דחצי נזק קנס, כלב שאכל כבש וחתול שאכל תרנגול גדול

- משונה הוא, ולא מגבינן בבבל,

אבל קטנים אורחיה הוא, ומגבינן, ואי תפס לא מוציאים ממנו,

אמר קבעו לי זמן לארץ ישראל קובעים לו, ואי לא הולך מנדים אותו

בין כך מנדים, שאומרים לו סלק הזיקך, מדר"נ: דמנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? ד'ולא תשים דמים בביתך'.

פרק רביעי - נערה שנתפתתה

נערה שנתפתתה בושתה פגמה וקנסה של אביה, והצער בתפוסה.

עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב, מת האב הרי הן של אחין.

לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה.

עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב, מת האב הרי הן של אחין.

לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה - הרי הן של עצמה.

ר"ש: אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה.

מעש"י ומציאתה אף שלא גבתה, מת האב הרי הן של אחין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום