כתובות דף מג עמוד א

פרק רביעי

ג. והקשהו מדר"ש פוטר, שאינו משלם קנס על פי עצמו.

הא עמד בדין משלם ע"פ עצמו, גם קרבן שבועה מתחייב!

וענהו דר"ש לדברי רבנן אמר הודו לי דקנס תבע, ומודה בקנס פטור,

ורבנן סברי: שתובע בושת ופגם.

ר"פ: חלקו אר"ש: אדם לא מניח דבר קצוב ותובע דבר שאינו קצוב,

ולרבנן: אדם לא מניח דבר שכשיודה בו לא יפטר, ותובע דבר שכשיודה בו יפטר,

אי במקום אב קיימי ומעש"י לאחין, או ל"ד לאב שניזונת מתנאי כתובת אמן

א"ל, תניתוה: אלמנה ניזונת מנכסי יתומים, ומעש"י שלהן.

ודחהו: דלא דמי דאלמנה לא ניח"ל בהרווחה של מעש'י משא"כ ביתו

ואף שלענין זילותא [שלא תישאל על הפתחים] אלמנתו עדיפה שעשוה כבת אצל האחין בנכסים מועטין, לענין הרווחה בתו עדיפה,

• והך דמעש"י ומציאתה אף שלא גבתה, מת האב הרי הן של אחין.

- הא לאחר מיתת האב - לעצמה, מאי לאו בניזונת!

ודחי' א. דמיירי בשאינה ניזונת.

וקמ"ל אפילו למ"ד: יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך,

ה"מ בעבד כנעני שלא כתוב בו עמך, אבל עבד עברי שכתוב בו 'עמך' כ"ש בתו.

ב. רב"ע: לא נצרכה אלא להעדפה.

ודחהו רבא: איך יתכן דאדם גדול כרב יוסף לא ידע דמיירי בהעדפה והקשה תיובתא.

אלא דקושית רב יוסף ממתני' דקתני: מעש"י ומציאתה אף שלא גבתה,- מציאתה ממאן גביא?

ג. אלא ה"ק: מעש"י כמציאתה, דבחיי האב לאב, לאחר מיתת האב לעצמה, ש"מ.

והטעם: 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם', ולא בנותיכם לבניכם,

מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו.

הקשה רבה דאפשר: בפיתוי הבת, וקנסות וחבלות הכתוב מדבר! וכדתר"ח

וחבלות היינו בפניה [ולא צער הגוף דלא זכי לאב]

והך דאמר מרב, א"ל אב"פ: אף שקוד [שמואל] אמרה.

נהרדעי: הלכתא כר"ש, ר"א: הלכתא כרב. והלכתא כרב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום