קידושין דף יג עמוד א

פרק ראשון

מעשה: שקידש במחצלת הדס א"ל שאין בזה שו"פ א"ל שתיקדש בד' זוזי שיש בה, לקחה ושתקה

רבא: הוה שתיקה דלאחר מתן מעות- ולאו כלום היא.

מדתניא: אמר לה כנסי סלע זו בפקדון, וחזר ואמר לה התקדשי לי בו, בשעת מתן מעות - מקודשת,

לאחר מתן מעות, רצתה - מקודשת, לא רצתה - אינה מקודשת.

ו'לא רצתה' אין הכוונה שאמרה לא, דא"ה ברישא בכה"ג איך הוו קידושין הא אמרה לא

ובהכרח: דרצתה דאמרה כן, ולא רצתה דשתקה וש"מ לאו כלום הוא

נתקשו בפום נהרא: מדר"ה בדר"י,

וחילקו: דשם: בתורת פקדון הביא לה וחשבה שאם תזרוק תתחיב

אבל כאן: בתורת קידושין הביא לה ואי לא היה לה נוח יכלה לזרוק

פריך רב אחאי: אטו כל הנשים יודעות הדין? שחשבה שאם תזרוק תתחיב באחריות

רבינא לראב''ר: דלא שמע מרהב"דר"י, אתה ששמעת יש לך לחשוש לו ולהצריך גט

אמרה לו: הבא לי, אמר לה: אם תתקדשי לי? לקחה ושתקה.

אמר ר"נ: יכולה לומר: את שלי לקחתי,

הקשהו רבא: קידשה בגזל בחמס ובגניבה, או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת

- ותירץ: שם בשדיך ונתרצתה. ומוכרח הוא מדחזי' בברייתא דלאחר מתן מעות אפי' רצתה אינה מקודשת ובהכרח דלא רצתה היינו דשתקה

ואהך אמרי': דאינה מקודשת והיינו דשלי לקחתי והך דמקודשת מיירי בדשדיך

ר' יעקב מר''א מר''מ: קרקע כאשה שאינה נקנית בפחות מש"פ.

שאלוהו דתניא: אף שאשה לא, קרקע נקנית בפחות מש"פ!

והשיבם: דההיא - בחליפין, דתניא: קונין בכלי ואע"פ שאין בו שו"פ.

ב. משמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן,

וע''ז א"ר אסי: וקשין לעולם יותר מדור המבול,

ד'אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו'.

כדמתרגם רב יוסף: מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין,

וכתיב: 'על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו',

ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים, ד'מכל אשר בחרבה מתו', ולא דגים שבים, ואילו כאן אפילו דגים שבים.

ולא עד שעובר על כולם דהא 'כי מפני אלה אבלה הארץ'.

ולא אלה לחוד והנך לחודי - דמי כתיב ופרצו? 'פרצו' כתיב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום