קידושין דף כא עמוד ב

פרק ראשון

והנרצע נקנה ברציעה ד'ורצע אדוניו את אזנו במרצע וגו'.

ד'ועבדו' - ולא את הבן ולא את הבת, 'לעולם' - לעולמו של יובל.

ת"ר: 'מרצע' – דווקא

ריב"י: 'ולקחת' כל דבר הניקח ביד -סול, סירא, מחט, והמקדח, והמכתב

רבי: א. מיוחד של מתכת, ב. להביא המרצע הגדול.

ג. ר"א מיב''ר: רוצעים רק באלית האוזן.

וחכ"א: אין עבד עברי כהן נרצע, מפני שנעשה בעל מום.

ואי רוצעים באליה איך יעשה בעל מום הא נרצע בגובה של אוזן

• וחלקו: דרבי דריש כלל ופרט.

'ולקחת' - כלל, 'מרצע' - פרט, באזנו 'ובדלת' - חזר וכלל,

כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מפורש של מתכת,

ר' יוסי דרש ריבויי ומיעוטי.

'ולקחת' - ריבה, 'מרצע' - מיעט, 'באזנו ובדלת' - חזר וריבה,

ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל ומיעט סם

'המרצע' - להביא מרצע הגדול.

כרבא: הירך - המיומנת שבירך, ה"נ המרצע - מיוחד שבמרצעין.

וחכ"א: אין עבד עברי כהן נרצע, מפני שנעשה בעל מום.

כרבא בר"ש: 'ושב אל משפחתו' למוחזק שבמשפחתו.

חידוש הוא, ל"ש כהנים ול"ש ישראל, אואני כהנים, הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות?

רב: מותר, ושמואל: אסור.

ר'נ לר"ע: כששיחקתם בבית שמואל, בפספסים מ"ט לא אמרתם לי מהא,

דהא לחכמים: דע"ע נרצע מפני שזה מום, היה לו לומר דבעינא אהבתי את אשתי ואין, בהכרח דמוסר לו,

חידוש הוא, ל''ש כהן ול''ש ישראל, או שאני כהנים, שריבה בהן מצות יתרות?

בביאה ראשונה לכ"ע דשרי, דלא דברה תורה אלא כנגד יצה''ר,

בביאה שניה חלקו לרב: מותר, הואיל ואישתריא אישתרי.

ולשמואל: אסור, דגיורת לכהן לא חזי

א"ד: בביאה שניה - לכ"ע אסורה, דהו"ל גיורת,

בביאה ראשונה, לרב: מותר, דדברה תורה כנגד יצר הרע.

ולשמואל: אסור דכל 'והבאתה אל תוך ביתך', קרינא 'וראית בשביה',

וכשלא קרינא 'והבאתה אל תוך ביתך', לא קרינא 'וראית בשביה'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום