קידושין דף כב עמוד א

פרק ראשון

ת"ר: 'וראית בשביה'- בשעת שביה, 'אשת' - ואפילו אשת איש,

'יפת תואר' - דברה תורה כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבילות,

'וחשקת' - אע"פ שאינה נאה, 'בה' - ולא בה ובחברתה,

'ולקחת' - ליקוחין יש לך בה,

'לך לאשה' - שלא יקח שתי נשים, לו ולאביו, לו ולבנו,

'והבאתה' - מלמד שלא ילחצנה במלחמה.

ת"ר: 'אם אמר יאמר - עד שיאמר וישנה'.

לא אצא חפשי עד שיאמר בסוף שש היינו בסוף פרוטה אחרונה

'אם אמר יאמר העבד' עד שיאמר כשהוא עבד גם בתחילת שש היינו בתחילת פרוטה אחרונה.

אמר בתחילת פרוטה אחרונה ולא אמר בסוף פרוטה אחרונה - לא נרצע, ד'לא אצא חפשי'.

ת"ר: לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע, 'כי אהבך ואת ביתך',

לרבו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים אינו נרצע, 'אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני'.

הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו אינו נרצע, 'כי טוב לו עמך'.

רבו אוהבו והוא אינו אוהב את רבו - אינו נרצע, 'כי אהבך'.

הוא חולה ורבו אינו חולה - אינו נרצע, 'כי טוב לו עמך'.

רבו חולה והוא אינו חולה - אינו נרצע, 'עמך'.

• בעי רבב"א: שניהם חולין, מאי? עמך בעינן והא יש, או"ד 'כי טוב לו עמך' בעינן והא אין? תיקו.

ת"ר: 'כי טוב לו עמך' עמך במאכל עמך במשתה,

שלא תאכל פת נקיה, והוא אוכל פת קיבר,

אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש,

אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן,

מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו.

ת"ר: 'ויצא מעמך הוא ובניו עמו' - ר"ש מכאן: שרבו חייב במזונות בניו.

כיוצ"ב: 'אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו'

- ר"ש: מכאן, שרבו חייב במזונות אשתו.

וצריכא. אשתו אע"ג דבת מיכל ומיעבד היא, ובניו אע"ג דדרכם לחזר על הפתחים - אימא לא, צריכא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום