קידושין דף כב עמוד ב

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ת"ר: 'באזנו ובדלת', הא כיצד?- דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת.

'דלת' – מזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד

א. ריב"ז: דורש המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף?

אמר הקב"ה: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים' ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע.

ב. ור"ש ב"ר: דרש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים, בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי 'כי לי בני ישראל עבדים' - ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחירות, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע בפניהם.

עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה,

וקונה עצמו לר"מ: בכסף על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו,

וחכ"א: בכסף ע"י עצמו, ובשטר ע"י אחרים,

ובלבד שיהא הכסף משל אחרים.

א. עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה

'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה',

הקישן לשדה אחוזה, דנקנה בכסף, בשטר ובחזקה.

'לעולם בהם תעבודו' דלא חוזר ביובל.

תנא: אף בחליפין.

ותנא דידן?: דבר שאינו במטלטלין תני, שישנו במטלטלין לא תני.

עבד כנעני נקנה במשיכה,

כיצד? תקפו ובא אצלו - קנאו, קראו ובא אצלו - לא קנאו.

לתנא דידן: דבר שישנו במטלטלי לא תני, שאינו במטלטלי תני,

ותנא ברא: דבר שישנו בין במקרקעי בין במטלטלי, -תני

משיכה שישנה במטלטלי ולא במקרקעי - לא תני.

• כיצד? תקפו ובא אצלו קנאו, קראו ובא אצלו לא קנאו.

דעל דעת עצמו הולך משא"כ בהמה

דתניא: כיצד במסירה? אחזה בטלפה, בשערה, באוכף שעליה, בשליף שעליה, בפרומביא שבפיה, ובזוג שבצוארה - קנאה.

במשיכה? קורא לה והיא באה, או שהכישה במקל ורצתה לפניו, כיון שעקרה יד ורגל קנאה.

ר"א: עד שתהלך לפניו מלא קומתה! דבהמה אדעתא בעליה הלכה, משא'כ עבד ע"ד עצמו

רב אשי: עבד קטן כבהמה דמי.

ת"ר: כיצד בחזקה? התיר לו מנעלו, או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ, הפשיטו, הרחיצו, סכו,גרדו, הלבישו, הנעילו, הגביהו - קנאו.

• אר"ש: לא תהא חזקה גדולה מהגבהה, שהגבהה קונה בכל מקום.

כר"א: דהגביהו הוא לרבו - קנאו, הגביהו רבו לו - לא קנאו,

• אר"ש: לא תהא חזקה גדולה מהגבהה, שהגבהה קונה בכל מקום.

והך: דהגביהו הוא לרבו קנאו, ומאידך שפ"כ לא נקנית בביאה זה וזה נהנה משא"כ כאן.

ואף: בשלא כדרכה מאן לימא שאין הנאה לשניהם

ועוד דהוקש משכבי אשה לשלא כדרכה

ר"י: מכוש גר שאין לו יורשין, כשחלש עלה מ"ז לבקרו ראה שנוטה למות אמר לעבדו חלוץ מנעלי, והביאו לבית,

יש דאמרו: גדול היה, זה פירש למיתה וזה פירש לחיים.

ויש דאמרו: קטן היה, ודלא כאבא שאול. דגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, והיו בהן עבדים, גדולים וקטנים - קנו עצמן בני חורין.

אבא שאול אומר: גדולים קנו עצמן בני חורין, קטנים - כל המחזיק בהן זכה בהן.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום