קידושין דף ל עמוד א

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה?

ריא"ש: כגון זבולון בן דן, שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד, הלכות ואגדות.

מיתיבי: למדו מקרא - אין מלמדו משנה.

ואמר רבא: מקרא - זו תורה!

כזבולון בן דן - שלמדו אבי אביו, ולא כזבולון בן דן דאילו שם מקרא, משנה ותלמוד, הלכות ואגדות, ואילו כאן מקרא לבד.

ואבי אביו מחייב כדתניא 'ולמדתם אותם את בניכם'

בני בניכם – 'והודעתם לבניך ולבני בניך'.

ואידך: בניכם דריש ולא בנותיכם

• ויש מ"ד: ד'ולמדתם אותם את בניכם' - ולא בני בניכם,

והך: 'והודעתם לבניך ולבני בניך- שכל המלמד את בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות

• ריב"ל: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני,

שנא': 'והודעתם לבניך ולבני בניך', וסמיך: 'יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב.

רחב''א מצא לריב''ל: ששם סדין דאין ראוי לעטיפת הראש והביא ילד לביהכנ''ס,

א"ל: מאי כולי האי? א"ל: מי זוטר מאי דכתיב 'והודעתם לבניך', וסמיך 'יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב'

מכאן ואילך: רחב"א לא טעם בשר צלוי, עד דמקרי לינוקא ומוספיה.

רבר"ה לא טעם בשר צלוי, עד דמייתי לינוקא לביהמ''ד.

ר"ס מריב"ח: 'ושננתם לבניך' אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. והיינו בכל יום ויום [דאיך ידע כמה חי]

לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה,

שהיו אומרים: וא"ו דגחון - חציין של אותיות של ס"ת,

'דרש דרש' - חציין של תיבות,

'והתגלח - של פסוקים,

'יכרסמנה חזיר מיער' - עי"ן דיער חציין של תהלים,

'והוא רחום יכפר עון' - חציו דפסוקים.

בעי רב יוסף: וא"ו דגחון מתחילתו או מסופו א"ל: נביא ס"ת ונמנה!

וארבב"ח: לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום שהם בקיאי בחסירות ויתרות, אנו לא בקיאים.

בעי רב יוסף: והתגלח מתחילתו או מסופו ?

וא"א לספור דבפסוקים גם אין אנו בקיאים

אמנם ראב"א: דבא"י חילקו פסוק זה לג' 'ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן'.

ת"ר: ח' אלפים ותתפח [חחחח] הם פסוקי ס"ת, יתר עליו תהלים ח', חסר ממנו דברי הימים ח'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום