קידושין דף לב עמוד א

פרק ראשון

מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו,

ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו.

כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.

ר''י: משל בן, רנב''א: משל אב.

הורו רבנן ל[בריה ד]רב ירמיה, כמ"ד משל אב.

• והך: דכבד את אביך ואת אמך, ונאמר: כבד את ה' מהונך, מה להלן אף כאן בחסרון כיס,

והך: דמשל אב - נפק"מ לביטול מלאכה.

• ת"ש: ב' אחים, שני שותפין, האב ובנו, הרב ותלמידו - פודין זה לזה מעשר שני, ומאכילין זה לזה מעש"ש

אין להוכיח: דלאו משל בן כי פורע חובו משל עניים שכאן מיירי לגבי העדפה

והך: דר''י: תבא מאירה למי שמאכיל את אביו מעשר עני, אפי' דלהעדפה זילא בה מילתא

והך: דשאלו לר''א: עד היכן כיבוד אב ואם? וא"ל: כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו, ואינו מכלימו.

אין להוכיח דמשל בן דאכתי נפק"מ בראוי ליורשו.

וכרבר"ה: דר''ה קרע שיראי בפני רבה בנו אמר: אלך אראה אי רתח אי לא רתח.

ולא חיישי': שמא רתח, ועבר אלפני עור לא תתן מכשול- שמוחל על כבודו.

ולא משום בל תשחית! שקרע במקום התפר [אי''ז השחתה]

ואין לומר: דמש''ה לא רתח! שעשה כן בשעת רתיחה.

מתני רב יחזקאל לבנו: הנשרפים בנסקלים – לר"ש: ידונו בסקילה, שהשריפה חמורה.

וא"ל ר"י בנו: אבא, לא תשנה כך, דמאי איריא שריפה חמורה? תיפוק לי דרוב נסקלים הן! אלא שנה כך: הנסקלים בנשרפים.

והך: דסיפא דלרבנן ידונו בשריפה שהסקילה חמורה,

היינו לא כר"ש שהשריפה חמורה אלא הסקילה

שמואל לר"י: שיננא, לא תאמר לאביך כן, דתניא: היה אביו עובר על ד"ת

אל יאמר לו: אבא, עברת על ד"ת, אלא: מקרא כתוב בתורה כך.

אלעזר ב''מ: מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה, שאני ואבא חייבים במצוה.

איסי בן יהודה: אם אפשר למצוה ליעשות ע"י אחרים תיעשה על ידי אחרים, וילך הוא בכבוד אביו.

רב מתנה: הלכה כאיסי בן יהודה.

מר"ח: אב שמחל על כבודו כבודו מחול, רב שמחל על כבודו אין כבודו מחול

ורב יוסף: אף הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ד'ויי' הולך לפניהם יומם'.

• רבא: שם הקב"ה עולם ותורה שלו - מחל לכבודו

וה"נ תורתו היא, ד'ובתורתו יהגה יומם ולילה'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום