קידושין דף מה עמוד ב

פרק שני

רבינא: אף למ"ד חיישי' שנתרצה האב, שמא נתרצה הבן לא אמרינן.

ולא אמרי שעשאו שליח- לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח.

ולא אמרי' דשמא נתרצה - כדא"ל רב"ש דבפירוש אמר מר, דלא סבר להא דרב ושמואל.

רבינא: אף למ"ד חוששין שנתרצה האב, ה''מ דרך כבוד, אבל דרך בזיון לא.

גם בזיון דירק וגם בזיון דשוק [ונפק"מ קידש בכסף בשוק או בירק בבית]

כפתו בדברים עד שאמר לקרוביה אכלו ושתו והגיע קרובו וקידשה

אביי: 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב'.

רבא: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. - נפק''מ, דלא טרח.

רב: אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה.

רב אסי: אינה אוכלת, שמא יבוא אביה וימחה, ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע.

מעשה: היה וחש רב להא דרב אסי.

רשבר"י: ומודה רב, שאם מתה אינו יורשה, אוקי ממון בחזקת מריה. [משא"כ בתרומה דד"ת אוכלת]

ר"'ה: אינה אוכלת, ואף לרב דאוכלת דוקא כשהאב אינו, אבל כשהוא כאן אף ששתק מירתח,

ריב"א: אוכלת, ואפי' לר"א ה"מ דלא שמא יבוא אביה וימחה וכאן מדשתיק ש"מ נח לו

לר"ה: אוכלת, ולריב"א: אינה אוכלת.

עולא: הא דר"ה: 'כחומץ לשנים וכעשן לעינים', דמה שם דקידושי דאורייתא, לא אכלה, כ"ש כאן ולכך נראין דברי תלמיד [ריב"א דאינה אוכלת].

רבא: טעם דר"ה- הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום