קידושין דף מז עמוד א

פרק שני

רבא: ל"ש אלא דאמר לה בזו ובזו ובזו,

אבל אמר לה באלו- אפילו אוכלת גם מקודשת, דאכלה מדנפשה

ת"כ דרבא: התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז, או שאמר לה התקדשי לי באלו,

- אם יש בכולן שו"פ מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת.

בזו ובזו ובזו, אם יש בכולם שו"פ מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת.

בזו נטלתו ואכלתו בזו נטלתו ואכלתו, ועוד בזו ועוד בזו - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שו"פ.

האי: באלון ברמון באגוז -מפרש כיצד כגון שא''ל התקדשי לי באלו

ותני סיפא: בזו נטלתו ואכלתו, רק אם יש באחת מהם שו"פ מקודשת,

ואילו רישא לא חלק בין אוכלת למנחת

ש"מ: כל מקום שאמר לה באלו, כי אכלה מעצמה אכלה.

ואף לרב ושמואל: דארישא קאי, ואוכלת צריכא, כללי קחשיב, פרטי לא חשיב!

- כרבי היא: ד'לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית - פרטא הוי'.

נימא כתנאי: המקדש במלוה - אינה מקודשת, ויש אומרים: מקודשת.

אין לומר דחלקו בזה: שחלקו אי מלוה להוצאה ניתנה או לא

- דהא בסיפא: ושוים במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה, במאי קני?

ר"נ: הונא חברין מעמיד כגון שא"ל התקדשי לי במנה, ונמצא חסר דינר,

וחלקו: אם מתביישת לתובעו.

והך דר"א: התקדשי לי במנה, ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת וישלים,

- לא כתנאי: דמנה חסר דינר לכו'ע מתביישת לתובעו משא"כ מנה חסר צט',

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום