קידושין דף ע עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

גירי וחרורי.

מדר"ח: ד'וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם'.

א. ממזרי.

לאו מדכתיב: 'וישמע סנבלט החרוני וטוביה העבד העמוני', וכתיב: 'כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה',

וא"כ יוצא דס"ל: עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.

יקשה א. הניחא למ"ד הולד ממזר, אלא למ"ד הולד כשר מה נאמר?

ועוד ב. מנין שהיו לו בנים, ג. ועוד מנין שכאן היו ועלו אולי שם היו,

אלא: 'ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם',

'תל מלח' אלו בנ''א שדומים מעשיהם לסדום שנהפכה לתל מלח,

'תל חרשא' - זה שקורא אבא ואמו משתקתו,

'ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם'

- זה הוא אסופי שנאסף מן השוק,

'כרוב אדון ואמר'

ר"א: אמר אדון: אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב, והם שמו עצמם כנמר.

א"ד: ר"א: אמר אדון: אע"פ ששמו עצמם כנמר, הן חשובים לפני ככרוב.

רבב"ח: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח, 'ואלה העולים מתל מלח תל חרשא'.

רבר"א מרב: כל הנושא אשה לשום ממון הויין לו בנים שאינן מהוגנים, ד'בה' בגדו כי בנים זרים ילדו'.

ושמא תאמר: ממון פלט? ת"ל: 'עתה יאכלם חדש את חלקיהם' ולא חלקה.

'חדש' ולא לזמן מרובה-כרנב"י חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד.

רבר"א מר"המ: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו.

ותנא: על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם: אוי לו לפוסל זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו.

וכל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבח לעולם. שמואל: במומו פוסל.

מעשה דשמואל ורב נחמן

מעשה באחד: מנהרדעא שעלה לבית המטבחיים בפומבדיתא, וביקש בשר

א"ל: שימתין עד שיקח שמשו של ריב"י,

אמר: מאן יהודה בר שויסקאל שקודם לי,

אמרו לר"י: ונידהו, אמרו לו שרגיל לקרוא לאנשים עבדים- הכריז עליו שהוא עבד

תבעו לדין לר"נ והביא לו פתק הזמנה, שאל ר''י לר''ה: אם לילך

א''ל ר"ה: שא''צ משום שהוא אדם גדול אבל משום כבוד הנשיא שילך,

הלך: וראה שעושה מעשה שאלו אם לא סובר לרשב"א, משמואל דכיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה?

א"ל: מעט מהמעקה אני עושה לאו מלאכה

א"ל: מי סניא מעקה שכתוב בתורה, או מחיצה דאמור רבנן!

א"ל: ישב מר אקרפיטא, א"ל: ומי סני ספסל דאמור רבנן, או איצטבא דאמרי אינשי!

א"ל: יאכל מר אתרונגא, א"ל כך משמואל: כל האומר אתרונגא- שליש רוחו גסה, או אתרוג כדקריוה רבנן, או אתרוגא דאמרי אינשי.

א"ל: ישתה מר אנבגא, א''ל: מי סני איספרגוס דקריוה רבנן, או אנפק דאמרי אינשי!

א''ל: ביתי דונג תשקנו, א''ל כך אמר שמואל: אין משתמשים באשה ואף קטנה.

א''ל: נשדר מר שלום לילתא, א"ל כך אמר שמואל: קול באשה ערוה.

אפשר ע"י שליח! א"ל, כך אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה.

על ידי בעלה! א''ל כך אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל.

שלחה לו אשתו: שישלחו מפניו שלא ישווך כשאר עם הארץ.

א"ל: מה מעשיך כאן א"ל ששלך לפניו הזמנה אחריו

א"ל: שפתך איני מבין, הזמנה אשגר לך ?

הוציא הזמנתו מבית שחיו והראהו, ואמר: הא גברא והא דסקא.

א''ל: הואיל ובא מר לכאן יאמר דברו, שלא יאמרו מחנפי רבנן אהדדי.

שאלו: מדוע נידהו א"ל על שציער שליח דרבנן.

ותלקהו שרב מלקה על דמצער שלוחא דרבנן! - דעדיף ממנו עבדי ליה.

מ"ט: הכריז עליו שהוא עבד א"ל דרגיל דקרי אינשי עבדי, ותני כל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבח לעולם, ושמואל: במומו פוסל.

-א''ל ר'נ: אימר דאמר שמואל – לחוש לו מי יימר להכריז עליו?

אדהכי א"ל ההוא: לר"י: לי קראת עבד שאני בא מבית חשמונאי המלך.!

א"ל: כך אמר שמואל: כל שאומר שהוא מבית חשמונאי - עבד הוא.

א"ל: לא סבר לה מר לרב: כל ת"ח שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו?

א"ל: הא יש רב מתנה שאומר כמוני.

שרב מתנה: לא ראה לנהרדעא י"ג שנה,

וביום שבא א"ל אם זוכר מה אמר שמואל שהיתה רגלו אחת בנהר ואחת אגודא

-א"ל כך אמר שמואל: כל שאומר שהוא מבית חשמונאי המלך - עבד הוא, שלא נשתייר מהם רק נערה שעלתה והרימה קולה ואמרה: כל דאמר מבית חשמונאי אנא - עבד הוא, נפלה מן הגג ומתה.

הכריז עליו שהוא עבד. אותו היום נקרעו כמה כתובות בנהרדעא.

כשיצא ר''י: יצאו אחריו לרוגמו א''ל: אי שתיקו - שתיקו, ואי לא אגלה עליכם

הא דאמר שמואל: ב' משפחות בנהרדעא חד נקרא דבי יונה וחד נקרא דבי עורב, וסימניך: טמא טמא, טהור טהור.

השליכו האבנים מידם, ונסתם נהר המלך מחמת האבנים.

מכריז ר"י בפומבדיתא: אדא ויונתן עבדי, יהודה בר פפא ממזר, בטי בר טוביה ברמות רוחא, לא לקח גט חירות.

מכריז רבא במחוזא: בלאי, דנאי, טלאי, מלאי, זגאי - כולם לפסול.

ר"י: גובאי -גבעונאי, דורנוניתא דראי- נתינים.

רב יוסף: בי כובי כפר דפומבדיתא כולם זרע עבדים

ר"י משמואל: ארבע מאות עבדים, או ארבעת אלפים היו לו לפשחור בן אימר, וכולם נטמעו בכהונה, וכל כהן שיש בו עזות פנים - מהם.

אביי: כולם התגוררו בשורא שבנהרדעא.

וחלק על ר"א: דאם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו, 'ועמך כמריבי כהן'.

ראבר"א מרב: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקב"ה משרה שכינתו, מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו, שנא': 'שבטי יה עדות לישראל

אימתי הוי עדות לישראל? בזמן שהשבטים שבטי יה.

• רחב"ח: כשהקב"ה משרה שכינתו, רק על משפחות מיוחסות שבישראל, ד'בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל', ולא לכל ישראל

רבבר"ה: 'והמה יהיו לי לעם' זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים, דבישראל כתיב: 'והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם',

ובגרים כתיב: 'מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה',

והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים'.

ר"ח: קשים גרים לישראל כספחת, ד'ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב', כתיב כאן 'ונספחו', וכתיב שם 'לשאת ולספחת'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום