מכות דף ד עמוד ב

פרק ראשון

לרבנן: 'כדי רשעתו' ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות,

ר"מ: עולא: גמר ממוציא ש"ר שלוקה ומשלם וס"ל כר"ע דעדים זוממין קנס

איכא דמתני: להא דעולא אהא ד'לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר וגו'.

לר"י: בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת, לומר שאין לוקין עליו.

ולר"ע: לא מן השם הוא זה, אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה, ואין לוקין עליו.

מכלל דלר"י לאו שאין בו מעשה לוקין עליו,

ויליף: ממוציא ש"ר ומעדים זוממין יחד, דהצד שוה שבהן שאין בו מעשה ולוקין עליו.

ואין לפרוך: צד שווה שבהן שכן קנס - דר"י לא ס"ל כר"ע.

ואין לפרוך: שכן יש בהן צד חמור - דצד חמור לא פריך.

ולרבנן: לא תענה ברעך עד שקר מיבעי לאזהרה לעדים זוממין.

ולר"מ: אזהרה לעדים זוממין נפק"ל- מוהנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו עוד.

ולרבנן- ההוא מיבעי ליה להכרזה. ולר"מ- הכרזה מישמעו ויראו נפקא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מכות · הדף היומי היום