מכות דף ח עמוד א

פרק שני

ר"פ: הזורק עץ לדקל ונשר תמר והרגה באנו למחלוקת דרבי ורבנן.

וקמ"ל: דלאו ככח כוחו, וכח כוחו לרבי-כשזרק חפץ ופגע בחריות ונשר הענף והכה לאשכול תמרים שפגעו והרגו

הזורק אבן לרה"ר והרג - ה"ז גולה.

ראב''י: אם משיצאתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור

זרק את האבן לחצרו והרג,

אם יש רשות לניזק ליכנס לשם - גולה, ואם לאו - אינו גולה,

דואשר יבא את רעהו ביער, מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם,

אף כל רשות לניזק ולמזיק להכנס לשם,

יצא חצר בעה"ב - שאין רשות לניזק ליכנס לשם.

אבא שאול: מה חטבת עצים רשות אף כל רשות,

- יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, ושליח ב"ד.

רשב"י: בזורק ביום לאשפה שעשויה ליפנות בלילה, ולא ביום ויש שמגיע ונפנה. אינו פושע שאינה עשויה לפנות ביום, ואינו אנוס דאכתי יש דמפני גם ביום

ת"ר: 'ומצא' - פרט לממציא את עצמו,

מכאן אראב"י: דמשיצתה האבן מידו הוציא הלה פטור

והך: ד'ומצא' - פרט למצוי, שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברעה ויגאול ביפה!

שם מענין דקרא 'ומצא' דומיא דוהשיגה ידו דמהשתא ולא מעיקרא

כאן מענייניה דקרא, 'ומצא' דומיא דיער, דבר שהיה מתחילה.

ואף עצים דסוכה ודמערכה אינם מצווה דאם מצא חטוב אינו מצוה, עכשיו גם אינו מצוה.

והא: דיצא האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, ושליח ב"ד.

התם: אפי' אם התלמיד לומד -מצוה, ד'יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך'.

חזר בו רבא: ולמד מ'אשר יבא את רעהו ביער' דאי מצווה היא אפשר שלא יכנס ויעלה?

דחאו ראב"א: דאי 'אשר' רשות, א"כ 'ואיש אשר יטמא ולא יתחטא' וכי נטמא למת מצווה יפטר מכרת?

ודחי': דשאני התם ד'טמא יהיה' לטבול יום מ"מ.

ואף ש'טומאתו בו' למחוסר כפורים. 'עוד טומאתו' כרת למת מצוה

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מכות · הדף היומי היום