מכות דף ח עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ב. איכא דמתני אהא: 'בחריש ובקציר תשבות'

ר"ע: אינו צ"ל חריש דשביעית וקציר דשביעית, שכבר נאמר: 'שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, אלא אפילו חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית, וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית.

רבי ישמעאל: מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה.

ההוא מרבנן לרבא: ממאי דחרישה דרשות? שמא חרישת עומר דמצוה, ואפ"ה 'תשבות'!

א"ל: כיון דאם מצא חרוש אינו חורש, לאו מצוה.

שאלו רבינו לרבא: מאב המכה בנו וכו' וענהו אפי' דגמיר מצווה שכתוב יסך בנך ויניחך

הדר אמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי, קצירה דומיא דחרישה, שמצא חרוש אינו חורש, כך מצא קצור אינו קוצר.

האב גולה על ידי הבן, והבן גולה ע"י האב.

הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן,

חוץ מגר תושב, וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב.

א. האב גולה ע"י הבן.

והך: דיצא האב המכה את בנו מיירי בשוליא דנגרי שלימדו אומנות אחרת

ג. והבן גולה ע"י האב כו'.

ורמינהי: מכה נפש - פרט למכה אביו!

א. ר"כ: הא ר"ש, והא רבנן.

לר"ש: דחנק חמור מסייף, שגגת סייף ניתנה לכפרה, שגגת חנק לא ניתנה לכפרה.

לרבנן: דסייף חמור מחנק, הורג אביו בשוגג שגגת סייף הוא וניתנה לכפרה.

ב. רבא: פרט לעושה חבורה באביו בשוגג, דאינו גולה אפי' דבכה"ג במזיד חייב מיתה.

ד. הכל גולין על ידי ישראל וכו'.

לרבות: עבד וכותי. שגולה ע"י ישראל כשהרגו, ולוקה - כשקללו.

ישראל ע''י כותי גולה כשהרגו,

לוקה- בהכאה שאין בה שו"פ דרי"ו לוקה ולא מקיש לקללה.

דא"א בקללה דנשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך וא"א בהזמה דלאו בר עדות הוא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מכות · הדף היומי היום