מגילה דף ו עמוד א

פרק ראשון

רי"ו: חמת זו טבריא, - על שם חמי טבריא.

רקת זו ציפורי - שגבוהה כרקת [שפת] הנהר,

כינרת זו גינוסר - מתוקים פירותיה כקול כינור.

רבא הקשה: שמספידים בטבריה הנפטר בבבל גדול הוא בששך, ושם לו ברקת', וכן כשמגיע ארונו, וכן כשהספידו את ר"ז,

אלא: א. חמת זו חמי גדר, ב. רקת זו טבריא, ג. כינרת זו גינוסר.

[נקראת רקת שריקניה מלאין מצות כרמון,

או דנקראת טבריה שיושבת בטבור ארץ ישראל, וטובה ראייתה].

ד. קטרון זו צפורי, [שיושבת בראש ההר כצפור].

ויקשה: דקטרון בחלק זבולון, ולמה התרעם לפני הקב"ה: לאחיי נתת ארצות, שדות וכרמים, ולי נתת ימים, הרים וגבעות.

וא"ל: כולן צריכין לך ע"י חלזון, ד'עמים הר יקראו ושפני טמוני חול'

◦ רב יוסף: שפני זה חלזון, טמוני - זו טרית, חול - זו זכוכית לבנה.

'שם יזבחו זבחי צדק, כל הנוטל ממך בלא דמים לא יצליח.

ואפי' שהיה לה דבש כר"ל: שראה זבת חלב ודבש דציפורי, ט"ז על ט"ז מיל,

ויותר מאחיו כרי"ו: שראה חלב ודבש דכל א"י - כ"ב פרסה על ו' פרסה.

ומתרצינן: שעדיין העדיף שדות וכרמים ד'ונפתלי על מרומי שדה'.

ה. 'לשם' - זו פמייס [בנייס].

א. ר"א: עקרון תעקר - זו קסרי דאדום, שיושבת בין החולות,

וגברה מלכות בית חשמונאי בימי יוונים ונצחום.

ב. ריב"ח: 'והסרתי דמיו מפיו' בית במיא דאדום, 'ושקציו מבין שניו' בית גליא,

'ונשאר גם הוא לאלהינו' [בתי כנסיות שבאדום], 'והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי' תאטריות שבאדום - עתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה.

ג. רי"צ: 'עקרון תעקר' - זו קסרי דאדום, שהיתה מטרופולין של מלכים.

'קסרי וירושלים': חרבו שתיהן או ישבו שתיהן - אל תאמן.

אחת חרבה ואחת ישבה תאמן [שאם זו מליאה זו חרבה].

ד. ר"יצ: אמר יצחק לפני הקב"ה: 'יחן עשיו הרשע! וכי בל למד צדק?'

א"ל: 'בארץ נכחות יעול' להחריב ירושלים, א"ל: א''כ 'בל יראה גאות ה'.

ה. רי"צ: אמר יעקב לפני הקב"ה: 'אל תתן ה' מאויי רשע, לעשו תאות לבו,

'זממו אל תפק' [זו גרמניא דאדום, שאם יוצאין מחריבין כל העולם].

וארחב"ח: שלוש מאות נושאי כתר יש בגרממיא של אדום, ושס"ה דוכסים יש ברומי. ובכל יום יוצאים אלו להלחם באלו והורגים

אחד, וטרודים להעמיד מלך.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מגילה · הדף היומי היום