פסחים דף קטו עמוד ב

פרק עשירי

ר"פ: ש"מ חסה צריך לשקעה בחרוסת, משום קפא חריפות. דאי ס"ד א"צ, ל''ל נט"י הא לא נגע,

ואין לומר דא"צ לשקוע, ומהריח מסתלקת החריפות, דא"כ ל"ל נט"י ובהכרח שהחשש שישקעו ויגע בידו.

ר"פ: לא ישהה אדם מרור בחרוסת, שמא אגב חריפות התבלין מבטל למרירות, ולא יטעם מרור.

ר"ח העמיד לר"ע ודרש: נטל ידיו בטיבול ראשון נוטל ידיו בטיבול שני.

רבנן לפני ר"פ דבעלמא אמר ולא כאן, דא''כ למה יטול פעמיים

וענם ר"פ: דוקא כאן צריך ב' נט"י שצריך לומר הגדה והלל שמא הסיח דעתו ונגע, אבל בעלמא א"צ ב' טיבולים

רבא: בלע מצה - יצא, בלע מרור - לא יצא.

בלע מצה ומרור - ידי מצה יצא, ידי מרור לא יצא.

כרכן בסיב ובלען - אף ידי מצה לא יצא.

רשב"א: מצה ומרור וחרוסת לפני כל אחד ואחד, ואין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה.

• ר"ה: כולהו נמי לפני מי שאומר הגדה. והלכתא כר"ה

דבי רבי ינאי: כדי שיכירו תינוקות וישאלו.

אביי שאל לרבה למה הגביהו השולחן מהם.

א"ל רבה: פטרתנו מלומר מה נשתנה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום