פסחים דף מד עמוד ב

פרק שלישי

כמשרת לרי"ו אתי להיתר מצטרף לאיסור.

והך דמשרת - ליתן טעם כעיקר. שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין - חייב.

מכאן אתה דן לכל התורה כולה:

ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם, ואין אסור בהנאה, ויש היתר לאיסורו עשה בו טעם כעיקר.

כלאים, שאיסורו איסור עולם, ואיסורו הנאה, ואין היתר לאיסורו.

- אינו דין שיעשה טעם כעיקר. והוא הדין לערלה בשתים.

- הך כרבנן דחלקו אר"ע [ר"ע שסובר היתר מצטרף לאיסור ורי"ו ס"ל כר"ע]

ורי"ו דלעיל הוא בדעת ר"ע.

ולא ר"ע דמתני' דנזיר ששרה פתו ביין, ויש בו לצרף כדי כזית - חייב.

- דשמא היינו בכזית מיין לחודיה וקמ"ל דאע'ג דתערובת הוא חייב.

אלא ר"ע דברייתא דנזיר ששרה פתו ביין, ואכל כזית מפת ומיין - חייב.

ור"ע: טעם כעיקר: יליף [ לאו מבשר וחלב דטעם בעלמא הוא ואסור.

דחידוש הוא דאי שרה כל היום בחלב שרי אבל אי מבשל- אסור.]

יליף מגיעולי נכרים אף שטעם בעלמא הוא ה"נ כאן.

ורבנן: גיעולי נכרים נמי חידוש הוא, דהא כל נ"ט לפגם מותר, דגמרי' מנבילה - וכאן אסור.

ור"ע ס"ל כרחבדר"ה דלא אסרה תורה אלא בקדירה בת יומה הלכך לא נ"ט לפגם הוא.

ורבנן בקדירה בת יומה א"א שלא תפגום מעט.

לרבנן 'משרת' ליתן טעם כעיקר - מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה.

אבל לר"ע לא אמרי' 'משרת' להיתר מצטרף לאיסור, ומכאן לדון לכל איסורין שבתורה כולה.

דנזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד, ואין מלמדין.

נזיר - הא דאמרן.

חטאת 'בבשרה'- עד שיבלע בבשר.

'יקדש' - להיות כמוה, שאם פסולה תיפסל, ואם כשירה תאכל כחמור שבה.

לר"ע: לא צריכי דלכתוב 'בנזיר' ותיתי חטאת מינה ככל איסורין שבתורה דגמרי' מנזיר.

ולרבנן: צריכי חטאת - להיתר מצטרף לאיסור, וחולין מקדשים לא גמר.

ומשרת - ליתן טעם כעיקר, ומכאן אתה דן לכל התורה כולה.

ולר"ע תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור, והוו להו שני כתובין הבאין כאחד, דאין מלמדין.

והך ד'מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג' - לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה.

לר"ע בעי' אף דאיסור והיתר מצטרפין, כאן אשמעי' דאיסור ואיסור אף בזא"ז מצטרפין.

בצק שבסידקי עריבה, אם יש כזית במקום אחד - חייב לבער, ואם לאו בטל במיעוטו.

וכן לענין הטומאה, אם מקפיד עליו - חוצץ, ואם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום