פסחים דף מו עמוד ב

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט?

רבי אליעזר אומר: לא תקרא לה שם עד שתאפה.

בן בתירא אומר: תטיל בצונן.

א"ר יהושע: לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא.

אלא, מפרישתה ומניחתה עד הערב, ואם החמיצה - החמיצה.

א. בטובת הנאה חלקו דלר"א: טובת הנאה ממון, ורי"ה ס"ל: טובת הנאה אינה ממון.

ב. לכו"ע טובת הנאה אינה ממון וכאן ב'הואיל' פליגי.

לר"א אמרי' הואיל ואי בעי איתשיל עלה - ממוניה הוא. ורי"ה: לא אמרינן הואיל.

איתמר, האופה מיו"ט לחול.

רב חסדא: לוקה, לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה.

רבה: אינו לוקה, אמרינן הואיל.

• רבה לר"ח: לדידך, דאמרת לא אמרינן הואיל - היאך אופין מיו"ט לשבת?

וענהו ר"ח דלהכין צרכי שבת ביו"ט הוא דרבנן שמא יאמרו אף מיו"ט לחול.

וכאן דעבדי עירובי תבשילין אית ליה היכרא.

• רבה לר"ח בהמה המסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיכול לאכול הימנה כזית צלי מבעוד יום.

'יכול לאכול' – אף דלא בעי למיכל לדידך דלא אמרי הואיל אמאי ישחוט.

וענהו ר"ח: דמשום הפסד ממונו, גמר בלבו לאכול כזית וא"א לכזית בשר בלא שחיטה.

• רבה לר"ח: לחם הפנים נאכל לתשעה לעשרה, ולאחד עשר - לא פחות ולא יותר.

כדרכו - לתשעה, נאפה בער"ש - נאכל בשבת לתשעה. חל יו"ט בער"ש - נאכל לשבת לעשרה. ב' יו"ט של ר"ה נאכל לשבת לאחד עשר, לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את היו"ט.

ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביו"ט אמאי לא דחי יו"ט?

וענהו ר"ח דדשבות קרובה [של יו"ט זה] - התירו, שבות רחוקה - לא התירו.

ולרשב"ג מר"ש בן הסגן: דוחה את יו"ט, ואינו דוחה יוה"כ- דלא הותר בו 'אוכל נפש' דאורייתא

ובהא חלקו דמר סבר: שבות קרובה התירו, שבות רחוקה לא התירו.

ומר סבר: שבות רחוקה נמי התירו.

מתיב רב מרי: שתי הלחם אינן נאכלות לא פחות משנים, ולא יותר על שלשה.

נאפות ערב יו"ט - נאכלות ליו"ט לשנים.

חל יו"ט להיות אחר השבת - נאכלות ליו"ט לשלשה, לפי שאינה דוחה לא את השבת ולא היו"ט.

ואף דצורכי שבת נעשין ביו"ט, כאן אסור ד'לכם' ולא לגבוה.

ולרשב"ג משום ר"ש בן הסגן דדוחה את יו"ט ס"ל כאבא שאול ד'לכם' ולא לנכרים.

שלח ליה ר"ח לרבה ביד ראבר"ה: מי אמרינן הואיל, והא תנן: יש חורש תלם אחד וחייבין עליה משום ח' לאוין החורש בשור וחמור, והן מוקדשים, וכלאים בכרם, ושביעית ביו"ט, כהן ונזיר אבית הטומאה. ואי אמרינן הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור.

- מבר"א בטינא מתונתא דבר זריעה.

[ולאו באבנים מקורזלות צונמא שא"א לכותשן ובר זריעה מלמטן. - דתפו"ל משום עפר תיחוח]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום