פסחים דף נ עמוד ב

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מקום שנה+גו

משנה.

מקום שנהגו לעשות מלאכה בער"פ עד חצות עושין,

מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין.

ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין.

- נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם, וחומרי מקום שהלך לשם.

ואל ישנה אדם מפני המחלוקת.

כיוצא בו, המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו.

או ממקום שלא כלו למקום שכלו - חייב לבער.

ר"י אומר: צא והבא לך אף אתה.

ער"פ דווקא דמחצות כבר אסור.

אבל בער"ש מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה אבל סמוך למנחה כן.

ועוד דבער"ש לא משמתינן אבל בער"פ משמתינן.

• גופא: העושה מלאכה בער"ש ובעיו"ט מן המנחה ולמעלה, ובמוצ"ש ובמוציוה"כ ובכל מקום שיש שם נידנוד עבירה, לאתויי תענית ציבור - אינו רואה סימן ברכה לעולם.

• ת"ר: יש זריז ונשכר, ויש זריז ונפסד, יש שפל ונשכר ויש שפל ונפסד.

זריז ונשכר דעביד כל השבוע, ולא עביד בערב שבת.

זריז ונפסד - דעביד כל השבוע, ועביד בערב שבת.

שפל ונשכר - דלא עביד כל השבוע. ולא עובד בערב שבת.

שפל ונפסד - דלא עביד כל השבוע, ועובד בערב שבת.

רבא: הני נשי דמחוזא, אף שאינם עובדות בער"ש משום פינוק הוא, דהא כל השבוע גם לא עובדות ואפ"ה - שפל ונשכר קרינן להו.

רבא רמי: כתיב 'כי גדל עד שמים חסדך'- בעושין שלא לשמה.

'כי גדל מעל שמים חסדך', - בעושין לשמה.

וכדריא"ר: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה

• ת"ר: המצפה לשכר אשתו, וריחים - אינו רואה סימן ברכה לעולם.

שכר אשתו – מאזניים [שכרם מועט - ומתבזה]

ריחייא – אגרתא [טחינה - עמל גדול ושכר קטן]

אבל עבדה ומזבנה - משתבח בה קרא, ד'סדין עשתה ותמכר'.

• ת"ר: המשתכר בקנים ובקנקנים - אינו רואה סימן ברכה לעולם -דנפיש נפחם שלטא בהו עינא.

• ת"ר: תגרי סימטא, ומגדלי בהמה דקה, וקוצצי אילנות טובות, ונותנין עיניהן בחלק יפה - אינו רואה סימן ברכה לעולם.- דתהו ביה אינשי.

• ת"ר, ארבע פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם:

שכר כותבין, ושכר מתורגמנין, ושכר יתומים, ומעות הבאות ממדינת הים.

שכר מתורגמנין - משום דמיחזי כשכר שבת.

ומעות יתומים נמי - לאו בני מחילה נינהו.

מעות הבאות ממדינת הים - משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא.

שכר כותבין- כריב"ל: עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאילמלי מתעשרין - אין כותבין.

• ת"ר: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הן ותגריהן ותגרי תגריהן, וכל העוסקין במלאכת שמים, לאיתויי מוכרי תכלת - אינן רואין סימן ברכה לעולם.

ואם עוסקין לשמה - רואין.

בני ביישן נהגו שלא ללכת מצור לצידון ליום השוק בער"ש.

וכשבאו בניהם לרי"ו וא"ל דאבותיהם [שעשירים היו] יכלו והם לא.

א"ל דכבר קיבלו אבותיכם עליהם ד'שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך'.

בני חוזאי נהגי דמפרשי חלה מאורז ואמרו לרב יוסף וא"ל דניכלה זר באפייהו להראותם שזה מותר

והקשה אביי דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור-א"א רשאי להתירן בפניהם.

א"ל: ולאו מי איתמר עלה, א"ר חסדא: בכותאי. דמסרכי מילתא.

והנך אינשי לא חישי' דחזי' אי רובן אורז אכלי ניכל זר באפייהו שלא תשתכח תורת חלה.

ואי רובן דגן אכלי - ניכלה זר באפייהו, שמא יבוא להפריש מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב.

• גופא, דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור - אי אתה רשאי להתירן בפניהן.

ר"ח: בכותאי עסקינן. ובני מדינת הים נמי דמשום דלית בניהם רבנן ככותים דמו.

הך דרוחצין שני אחין כאחד, ואין רוחצין שני אחין בכבול.[משום בעל אחותו]

ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל, שרחצו שניהם כאחד בכבול.

ולעזה עליהן כל המדינה, אמרו: מימינו לא ראינו כך.

ונשמט הלל ויצא לבית החיצון, ולא רצה לומר להן מותרין אתם. [כיון שהמנהג אצלם לאסור]

יוצאים בקורדקיסון בשבת, ואין יוצאין בקורדקיסון בשבת בבירי [שמא יטלטל ד"א ברה'ר]

ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שיצאו בקורדקיסון בשבת בבירי.

ולעזה עליהן המדינה.

ואמרו: מימינו לא ראינו כך, ושמטום ונתנום לעבדיהן, ולא רצו לומר להן מותרין אתם.

ויושבין על ספסלי נכרים בשבת, ואין יושבין על ספסלי נכרים בשבת בעכו [דמחזי כמקח וממכר]

ומעשה ברשב"ג שישב על ספסלי נכרים בשבת בעכו, ולעזה עליו כל המדינה אמרו מימינו לא ראינו כך.

נשמט על גבי קרקע, ולא רצה לומר להן מותרין אתם.

עם הכל אדם רוחץ, חוץ מאביו וחמיו. ובעל אמו, ובעל אחותו.

ור"י מתיר באביו מפני כבוד אביו. וה"ה לבעל אמו.

ואתו אינהו וגזור בשני אחין משום בעל אחותו.

תנא: תלמיד לא ירחץ עם רבו, ואם רבו צריך לו - מותר.

כשבא רבב''ח: אכל חלב שעל היתר [כמנהג א"י] וכשנכנסו ר"ע סבא ורבדר"ה אצלו כיסה מהם וכשאמרו לאביי המעשה א"ל שהשוום לכותים שהרי הסתיר מהם דברים המותרים

וטעם שהיה מותר לו אף דנותנין עליו חומרי מקום שיצא ושהלך לשם.

דה"מ מבבל לבבל ומא"י לא"י ומבבל לא"י אבל מא"י לבבל לא דהם כופים לדעתם ועבדו כמותם.

רב אשי אף תימא מארץ ישראל לבבל. ה"נ באין דעתו לחזור אבל רבב"ח דעתו היתה לחזור.

רבב"ח לבניה: בני, לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני.

אני שראיתי את רבי יוחנן שאכל - כדי הוא רבי יוחנן לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו.

אתה לא ראית אותו - לא תאכל, בין בפני בין שלא בפני.

ופליגא דידיה אדידיה.

דארבב"ח סח לי ר"י בר"א: פעם אחת נכנסתי אחר רשב"י לקוניא לגינה, ונטל ספיחי כרוב, [בשביעית אחר הביעור] ואכל ונתן לי.

ואמר לי: בני, בפני - אכול, שלא בפני - לא תאכל.

אני שראיתי את רשב"י שאכל - כדי הוא רשב"י לסמוך עליו, בפניו ושלא בפניו.

אתה- בפני - אכול, שלא בפני - לא תאכל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום